על"ע 19/88

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור על פסק דין של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין. המערער, עורך דין במקצועו, הורשע בבית המשפט המחוזי בשיבוש הליכי משפט והשמדת ראיות ולאחר מכן הושעה מלשכת עורכי הדין על ידי בית הדין המשמעתי המחוזי. ההשעיה אושרה על ידי בית הדין הארצי למשמעת, מה שהוביל לערעור בפני בית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע כי השעייתו הזמנית של המערער מוצדקת. בית המשפט הדגיש את האינטרס הציבורי להבטיח כי עורכי דין המואשמים בעבירות חמורות ומבישות לא ימשיכו לעסוק בעיסוקם עד להכרעה בעניינם. בעוד שההשעיה היא צעד קשה, בית המשפט ציין כי ייתכן שיהיה צורך לשמור על אמון הציבור במקצוע עריכת הדין. טענות המערערת בדבר היעדר הסמכות להטיל את ההשעיה בשלב ההליך נדחו, כמו גם הטענה כי הדחייה הקודמת של בקשת ההשעיה היוותה סיכון כפול. בית המשפט מצא כי העבירות שביצע המערער היו חמורות וקשורות ישירות לעבודתו, דבר שיש בו כדי לערער את האמון במערכת המשפט. כמו כן, לגופה של ההרשעה ולחומרת העבירות נשמרו, והפעלת שיקול הדעת של בתי הדין למשמעת נמצאה כחוקית וסבירה. בהתחשב בדיון הצפוי בערעור ובאפשרות לעיון חוזר לאחר שנה, דחה בית המשפט את הערעור ואישר את ההשעיה הזמנית.