ת"א 25264-10-19

תקציר

השופטת נתנה במקביל את פסק הדין בתיק זה ובתל אביב (מחוז מרכז) 31352-10-19, שכן שני המקרים חלקו קווי דמיון מסוימים. התובעים ביקשו לאכוף התחייבות נטענת לחתום על חוזה שכירות נוסף. עם זאת, התביעה נתפסה כהתחייבות חוזית להקנות זכות במקרקעין, אשר חלה עליה התיישנות, ולפיכך היא חסרת תוקף. התובעים טענו כי חלים שני חריגים: התיישנות לא מודעת והודאה בקיומה של זכות. השופטת חלקה על כך, והדגישה כי תקופת ההתיישנות חלפה עוד לפני מותם של יורשי התובעים, וכי הנסיבות הספציפיות של הצדדים אינן רלוונטיות. זאת ועוד, כתב ההגנה של הנתבעים לא היווה הודאה בזכויות התובעים, כנדרש בחוק. לבסוף, הליך במקרה זהה, עליו ביקשו התובעים להסתמך, נדחה מאחר שהסתיים בפשרה, והעובדות לא היו דומות דיין כדי להשליך על מקרה זה. משכך, דחתה השופטת את התביעה מחמת התיישנות והורתה לתובעים לשאת בהוצאות בסך 6,000 ₪ עבור כל אחד מהנתבעים.