ת"א 20112-03-11

תקציר

התובעים, בני משפחתו של סאלח, שניהל חברת תחנות דלק, טענו כי הלוו לחברה כספים שהחברה לא הצליחה להחזיר. הנאשמים טענו כי ההלוואות היו פיקטיביות ונועדו להעלים הכנסות ולהונות את חסן, שותפו העסקי של סאלח. השופטת פתחה וקבעה כי רישומי החברה, עליהם הסתמכו שני הצדדים, אינם יכולים לשמש כראיה בשל חוסר מהימנותם. לאחר מכן פירט השופט כל הלוואה, את הראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים, והגיע להכרעה בכל תביעה. השופט מצא כי אכן ניתנו חלק מההלוואות והורה לנתבעים לפרוע הלוואות אלה, עם הפרשי הצמדה ממועד ההלוואה ועד למועד הגשת התביעה, וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד הפירעון. הלוואות אלו הסתכמו ב-442,448 שקל. עוד קבעה השופטת כי חלק מההלוואות לא הוכחו וחלקן הוכחו, אך התובעים לא היו זכאים להחזר משום שלא דרשו פירעון תוך זמן סביר. בנוסף, קבעה השופטת כי בשל השיהוי הבלתי סביר של התובעים בהגשת התביעה, אשר גרם להליכים והוצאות מיותרים, הנתבעים לא יידרשו לשלם ריבית על ההלוואות טרם הגשת התביעה. במקום זאת, הריבית תצטבר רק ממועד הגשת התביעה. לבסוף קבע השופט כי בעל המניות היחיד בחברה, חסן, פעל בחוסר תום לב, רוקן את החברה מנכסיה והפך אותה לשלד לא פעיל. לפיכך, חסן יישא באחריות אישית לפירעון ההלוואות שהוכחו. השופט הורה לחסן ולחברה, ביחד ולחוד, להחזיר את ההלוואות, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לתובעים.