עמ"ש 17278-07-11

תקציר

ערעור זה מתייחס לתביעה שהגיש אזרח הונגרי נגד אזרח ישראלי לפי אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991, בבקשה להחזיר את שני ילדיהם שהובאו לישראל. בסופו של דבר הסכים המשיב לחזור עם הילדים להונגריה, אך המערער עמד על החלטת בית המשפט לגופה של תביעתו. בית משפט קמא קיבל את הסכמת המשיב ופסק על תנאי ההחזרה מבלי להכריע אם בוצעה חטיפה. המערער ערער וטען כי היה על בית המשפט להכריע בשאלת החטיפה וכי תנאי ההחזרה אינם סבירים. ערכאת הערעור קבעה כי על בתי המשפט הדנים בתביעות לפי אמנת האג לתת עדיפות לזירוז החזרתם של ילדים חטופים ולא להאריך את ההליך המשפטי שלא לצורך. מאחר שהמשיב הסכים לחזור, לא היה צורך להכריע בשאלת החטיפה. באשר לתנאי התשואה, קבע בית המשפט כי אמנם היה על בית משפט קמא להימנע מקביעת תנאים מסוימים, אך גובה הפיקדון הכספי ופסיקת שכר טרחת עורך דין לטובת אוצר המדינה היו סבירים ולא היו מתערבים. ערכאת הערעור הציעה לקבל חלקית את הערעור, לתקן את החלטת בית משפט קמא בדבר תנאי ההשבה ולפסוק למערער שכר טרחת עורך דין. עם זאת, כל צד יישא בהוצאותיו בערעור.