בד"א 80/11

תקציר

המערער, עורך דין במקצועו, הורשע על ידי בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין במספר סעיפים של התנהגות בלתי אתית הנוגעים לייצוגו של תושב איראן לשעבר ותושב ארה"ב בהווה. סעיפי האישום כללו הפרת התחייבויות כלפי בית המשפט והלקוח, אי ציות להחלטות בית המשפט, אי דיווח ללקוח, אי העברת מסמכים ללקוח ואי החזרת כספים ללקוח. בית המשפט המחוזי גזר על המערער 12 חודשי השעיה בפועל, 12 חודשי השעיה על תנאי למשך שלוש שנים, קנס בסך 7,500 ₪ שישולם למתלונן והוצאות בסך 5,000 ₪ ללשכת עורכי הדין. המערער ערער על גזר הדין וגזר הדין לבית הדין המשמעתי לערעורים אד-הוק. בית הדין המשמעתי לערעורים דחה את הערעור על ההרשעה, אך התערב בגזר הדין. בית המשפט הגדיל את ההשעיה בפועל ל-18 חודשים, אך פטר את המערערת מתשלום הוצאות כלשהן ללשכת עורכי הדין בשל התנהלותה במהלך ההליך. הרוב החליט גם לקיים את תשלום הפיצויים למתלונן ואת עונש ההשעיה על תנאי. טענות המערער בדבר טעויות פרוצדורליות שביצע בית המשפט המחוזי נדחו, שכן ערכאת הערעור מצאה כי טעויות אלה אינן מצדיקות את ביטול ההרשעה או גרימת עיוות דין. בית המשפט הדגיש את הדפוס החוזר ונשנה של התנהגות בלתי אתית שהפגינה המערערת, לרבות חוסר כבוד כלפי לקוחות, התעלמות מבקשותיהם ואי דיווח או העברת כספים. דעת הרוב קבעה כי העונש שהטיל בית המשפט המחוזי אינו מגן די הצורך על הציבור ואינו שומר על מעמדו של מקצוע עריכת הדין. לכן, הם הגדילו את תקופת ההשעיה בפועל. עם זאת, השופט עופר פיינשטיין טען כי ההרשעה צריכה לעמוד על כנה, אך יש לבטל את ההשעיה בפועל. פיינשטיין הדגיש את מחדלי לשכת עורכי הדין במהלך ההליכים ואת ההליכים האזרחיים המקבילים והלא בריאים שניהלו המערער ובא כוח לשכת עורכי הדין. ההחלטה הסופית הייתה לדחות פה אחד את הערעור על ההרשעה ולקבל חלקית את הערעורים על גזר הדין, וכתוצאה מכך השעיה בפועל מוגברת של 18 חודשים, פיצוי למתלונן ומאסר על תנאי של השעיה.