ע"פ 3751/11

תקציר

לאחר בחינה מעמיקה של הבקשה והראיות התומכות, החליט השופט לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר על המבקש, שהורשע בהריגה ובשלוש עבירות נוספות. על פי הכרעת הדין, חומרת העבירות שבוצעו והנסיבות הסובבות אותן אינן מצדיקות שיהוי, מה גם שהמבקש כבר ריצה עונש מאסר בגין עבירה אחרת וכבר לא נשקפת ממנו חזקת החפות. יתר על כן, משך תקופת המאסר והיעדר סיכוי ממשי לערעור לא הצדיקו דחייה נוספת של הבלתי נמנע. ערעורו של המבקש על ההרשעה התמקד בעיקר במהימנותו של עד בשם אבו חדובה, שעדותו הייתה מכרעת במשפט. המבקש טען כי אבו הדובה אינו מהימן וכי אין להסתמך על הצהרתו. עם זאת, בית המשפט מצא כי המבקש לא סיפק השערה חלופית משכנעת לסתור את גרסת התביעה לאירועים, ואף לא הצליח לבסס די הצורך את נוכחותו של חשוד נוסף. כתמי הדם על רכבו של המבקש והשקרים שסיפר במהלך החקירה פעלו גם נגדו. ככלל, אף שהיו למבקש כמה טענות הראויות לדיון, סיכויי הצלחת ערעורו לא היו גבוהים דיים כדי להצדיק את דחיית ביצוע גזר הדין, מה גם שהערעור לא נגע לכל ההרשעות. כתוצאה מכך, קבע השופט כי על המבקש לרצות את עונשו כמתוכנן, תוך שמירה על התנאים המגבילים הנוכחיים עד לתחילת מאסרו.