רמ"ש 4473-04-14

תקציר

מדובר בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, בראשות כבוד השופט משה דרורי. עניינו של תיק זה נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לבעלות בנכס לאחר מותו של פרופסור, אשר רכש דירה הרשומה על שם המערער. המשיבים במקרה זה הם מנהל העיזבון, ושלושת ילדיו של המנוח, שהם הנהנים על פי צוואתו. המערערת, הטוענת כי הדירה ניתנה לה במתנה על ידי המנוח, טוענת כי לבית המשפט לענייני משפחה אין סמכות לדון בתביעה בדבר הבעלות בדירה, וכי יש לדון בה בבית המשפט המחוזי או בבית משפט השלום במקום. פסק דינו של השופט דרורי דן בשתי סעיפי הסמכות לפי חוק בית המשפט לענייני משפחה, סעיף 1(2) וסעיף 1(6)(ה), ביחס לטענות שהוצגו. באשר לסעיף 1(2), המגדיר ענייני משפחה ככוללים "תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו המעורר סכסוך בתוך המשפחה", מדגישה השופטת דרורי את הקשר הזוגי בין המערער לבין המנוח, המהווה את הבסיס להגנתו של המערער. מסקנתו היא כי הסכסוך קשור קשר הדוק למשפחה ועל כן מצוי בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, דוחה את הערעור בנקודה זו ומחייב את המערער בהוצאות משפט. נעבור לפסקת השיפוט השנייה, סעיף 1(6)(ה), המקנה לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לדון ב"תובענה לפי ... חוק הירושה, התשכ"ה-1965, לרבות תובענה הנובעת ממחלוקת הנוגעת לירושה, יהיו הצדדים אשר יהיו", מודה השופט דרורי כי טרם פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין לעני, המצב המשפטי לא היה ברור, עם גישות שונות בפסיקה. הוא מציג גישתו הקודמת, המתיישבת עם טענת מנהל העיזבון כי לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לדון בתביעות הנוגעות להיקף העיזבון לפי סעיף זה, ללא קשר לזהות הצדדים. עם זאת, בעקבות הבהרת בית המשפט העליון בעניין לעני, שאימץ את הגישה המוסדית המצדדת באיחוד סמכויות בבית המשפט לענייני משפחה, מגיע השופט דרורי למסקנה כי בית המשפט לענייני משפחה הוא הפורום המתאים לדון בתביעה, במיוחד בהתחשב באופי הסכסוך ושיקולי יעילות. משכך, מאשרת השופטת את סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לפי שני הסעיפים ודוחה את הערעור, תוך פסיקת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין למשיבים. המערער נדרש לשלם הוצאות אלה בתוך 30 יום, והפיקדון לערעור מתחלק בין מנהל העיזבון לבין שלושת המשיבים.