בג"צ 2458/19

תקציר

במקרה הנדון, דן בית המשפט בעתירה המערערת על ההחלטה שלא להעמיד לדין את המשיב 5, בהתחשב בסטנדרט "האפשרות הסבירה להרשעה" מסעיף 62(א) לחוק סדר הדין הפלילי. העותרים טענו כי די בראיות הקיימות כדי להרשיע את המשיב 5 בחבלה חמורה, סיכון חיים ועבירות של רשלנות. עם זאת, בית המשפט מצא כי הראיות שהוצגו היו בעלות קשיים משמעותיים שהורידו את הסיכוי להרשעה מעבר לספק סביר. ההחלטה שלא להעמיד לדין אושרה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, הפרקליט הצבאי הראשי ופרקליט המדינה לאחר בדיקה מקיפה. יש לציין כי בית המשפט הדגיש את יכולתו המוגבלת להתערב בשיקול הדעת של התביעה, אלא אם כן ההחלטות הן בלתי סבירות באופן בוטה. חרף שקיבלו משיבי המדינה "הסתברות ניכרת" למעורבותו של המשיב מס' 5, הסברים חלופיים ואתגרים ראייתיים החלישו את תיק התביעה. יתר על כן, ראיות נסיבתיות, כגון חותמות זמן ועדויות עדים, נמצאו בלתי אמינות. עם חלוף 12 השנים מאז האירוע והעיכובים הפרוצדורליים המיוחסים בחלקם לתביעה, הביע בית המשפט חשש מהתנהלות התביעה, תוך הכרה בחומרת הנסיבות. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את העתירה, תוך שהוא מציע לשים לב ללקחים ממקרה זה וממקרים דומים, והחליט שלא לפסוק הוצאות בשל הסוגיות הפרוצדורליות הידועות.