ה"פ 27982-05-13

תקציר

המבקשת ביקשה סעד הצהרתי לרישום זכויות בנכס שלטענתה רכשה באמצעות הסכם מתנה עם בעלה חאלד טרם נישואיהם בשנת 2001. עם זאת, בתגובה צוין כי ביצוע פסק דין זה מתעכב, עובדה שהמבקש הסתיר. בית המשפט ראה במעשה זה הטעיה ומצג של חוסר תום לב, אשר לבדו היה בו כדי לדחות את התביעה. מבחינה מהותית, זכויותיו של המבקש בנכס נבעו מהסכם מתנה, שהיה נכון יותר התחייבות לתת מתנה שכן לא נרשמה. על פי פסקי דין קודמים, רישום הבעלות הוא תנאי מוקדם לרכישת נכס באמצעות מתנה. מאחר שגם זכויותיו של חאלד בנכס לא נרשמו, ובהתחשב באי רישום זכויותיה של המבקשת או אפילו הערת אזהרה לטובתה, קבע בית המשפט כי לעיקול המאוחר של המשיב יש קדימות על פני זכויותיו של המבקש. זאת ועוד, טענת המבקשת כי הסכם המתנה היה תנאי לנישואיה סותרת את איחורה ברישום הזכויות הרכושיות ואי נקיטת כל פעולה למימוש זכויותיה במשך למעלה מעשר שנים. גם הסכם החכירה שנחתם לאחרונה בין חאלד לבין מינהל מקרקעי ישראל, שבו נרשם ח'אלד כחוכר יחיד, העלה ספקות לגבי מחויבותו של חאלד להסכם המתנה. הקיצור החשוד ותנאיו של הסכם המתנה, לרבות שתיקתו בנוגע לזכויותיו של חאלד, תמכו בתפיסה כי הוא נועד להבריח את הנכס מנושיו. חוסר אמינותה של המבקשת, הימנעותה מגילוי החלטה מאוחרת יותר של בית המשפט, וניסיונה להטעות את בית המשפט, יחד עם ההנחה כי ראיות שלא שולמו היו פוגעות בעניינה, כל אלה הביאו את בית המשפט לדחות את התביעה. המבקש חויב לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 9,440 ₪ בתוך 30 יום.