ב"ל 2832-04-20

תקציר

התובע, שנדקר על ידי מחבל בדרכו חזרה מעבודתו ביום 16.6.2017, ביקש להכיר באירוע כתאונת עבודה על מנת שיוכל לקבל הטבות לפי חוק הביטוח הלאומי. הנתבעת, המוסד לביטוח לאומי, דחתה את הטענה וטענה כי התאונה אירעה במהלך הפסקה אישית. עם זאת, השופט פסק לטובת התובע. השופטת קיבלה את הטענה כי המנוחה שלקח התובע במקום העבודה טרם יציאתו למקום מגוריו הייתה סבירה והכרחית, בהתחשב באורך המשמרת שלו ובהליכה המאתגרת שלפניו. כמו כן, השופטת הכירה במקום מגוריו של התובע, לצורך החוק, כביתו של ידידו מר וייס, בו שהה בסופי שבוע ובחגים בשל דתיותו ומקום עבודתו. השופטת הדגישה את הנסיבות החריגות של המקרה, לרבות מיקומו המבודד של מקום העבודה והיעדר אפשרויות תחבורה, מה שהופך את ההליכה לחלק סביר ואף הכרחי מהנסיעה. לפיכך, האירוע העוין שהתרחש בדרך מהעבודה לביתו של מר וייס נחשב לתאונת עבודה, והנתבע חויב לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין, שנקבע על סך של 5,500 ₪.