ע"א 265/83

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בסכסוך בעלות על קרקעות בישראל, מינואר 1983. לאחר שלא הוגשו תביעות לחלקת קרקע מסוימת במהלך פרסום הזכויות המתוכנן, כמפורט בפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969, נרשמה הקרקע על שם המדינה. מערער שטען כי רכש את הקרקע ביקש לרשום אותה על שמו במקום. עם זאת, בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את בקשתו, בנימוק של היעדר הוכחת עיבוד, כנדרש בחוק הקרקעות העות'מאני. המערער ערער על החלטה זו לבית המשפט העליון, אך בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של הערכאה הנמוכה יותר. בית המשפט העליון קבע, כי הימנעותו של המערער ממתן הסבר סביר להחמצת המועדים הקבועים בפקודה, תשכ"ט-1969, יחד עם היעדר הוכחת גידול, הביאו לדחיית תביעתו. שתי הדרישות לקבלת בעלות על אדמות מירי שלא הוקצו, כפי שנקבעו בסעיף 78 לחוק הקרקעות העות'מאני, הן חזקה ועיבוד. פסקי דין קודמים שצוטטו על ידי המערער לא תמכו בטענתו, ובית המשפט העליון הדגיש את חשיבות העמידה במועדים שנקבעו בפקודה. מאחר שהמערערת לא עמדה בדרישות החוק, ובהתחשב בתקדימים משפטיים קודמים, הסכים בית המשפט העליון עם החלטת בית המשפט המחוזי ודחה את הערעור. כמו כן, חויב המערער לשלם למשיב 1,200,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, בתוספת ריבית והצמדה על פי הדין הישראלי.