בש"פ 1117/05

תקציר

המערער, יליד 1987, ערער על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת להחזיקו במעצר עד תום משפטו. החלטת בית המשפט המחוזי התבססה על כתב אישום המייחס למערער חבלה מכוונת בנסיבות מחמירות, בריחה ממשמורת חוקית והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. כתב האישום נבע מאירוע בו דקר לכאורה המערער שני אנשים ולאחר מכן נמלט מהמשטרה. נוכח הודאתו של המערער בעובדות הנטענות בכתב האישום ועברו הפלילי העשיר, טען בית המשפט המחוזי כי קיימת חזקת מסוכנותו, אותה לא הצליח המערער לסתור. בית המשפט הדגיש גם את עבירות העבר של המערער בדבר חלופות מעצר וביצוע עבירות בתוך בית נוער. משכך, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי יש צורך במעצרו של המערער עד תום ההליכים. לאחר עיון בערעור, הסכים בית המשפט עם החלטת בית המשפט המחוזי ודחה את הערעור. בית המשפט נימק החלטה זו בכך שהתייחס לראיות לכאורה שאינן שנויות במחלוקת ולמסוכנותו של המערער לציבור. כמו כן, בית המשפט הדגיש כי ככלל, החלטות בדבר טיפול שיקומי מתאימות יותר בשלב הענישה וכי במקרה זה לא הוצגו נסיבות חריגות המצדיקות שיקום בעודו במעצר. התנהגותו של המערער בעבר, לרבות הפרת חלופות מעצר, הצביעה על כך ששחרורו למרכז גמילה מסמים אינו אפשרות מעשית. לפיכך, אישר בית המשפט את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, תוך הדגשת חומרת העבירות והצורך לעצור את המערער עד תום ההליכים המשפטיים.