עע"מ 7064/03

תקציר

פסק הדין המדובר קשור למחלוקת על תוכנית לבניית בתים בשמורת טבע בנתניה. ראשיתה של הפרשה בעתירה שהגיש המשיב מס' 6, הרצל קרן, נגד התכנית. לאחר התדיינות משפטית ממושכת הגיע הרצל להסכם פשרה שצמצם את היקף התוכנית. על הסכם זה ערערו חלק מהצדדים ואושר על ידי בית המשפט המחוזי. אדם טבע ודין, פעיל סביבתי וחבר מועצת העיר נתניה, חבר להרצל לאחר מכן וסייע לו בייצוג עניינו בפני בתי המשפט, והעלה חשש כי התוכנית סותרת את תמ"א 13. לאחר מכן הגיע הרצל להסכם פשרה שני, שהתיר בנייה על חלק מהמגרשים המדוברים. הסכם זה הוצג בפני הרשם לצורך מתן פסק דין. אדם טבע ודין ועותר נוסף, שלא היו צד פורמלי להליך, ערערו על החלטת הרשם לקיים הסכם זה, בטענה שהוא אינו חוקי ומנוגד לתקנת הציבור. עם זאת, בית המשפט דחה את הערעור, בקובעו כי רק לבעלי דין בערכאה הראשונה יש זכות לערער על פסק דין. טענת העותר כי פסק הדין הכריע בעניין ציבורי ולכן צריך להיות פתוח לערעור של כל איש ציבור נדחתה. בית המשפט הדגיש כי זכות הערעור אינה צריכה להינתן למי שחולק על פסק דין אלא למי שמושפע ממנו ישירות. פסק הדין ציין גם את חוסר תום הלב של העותרת ואת העובדה שהיא ייצגה את הרצל בחלק מההליכים. לאגודה הומלץ לערער ישירות על ההחלטה אם היא סבורה שהתוכנית אינה תקינה, ולא לפתוח בהליכים נגד הרצל. הערעור נדחה, והעותרים חויבו בהוצאות המשיבים. פסק הדין הדגיש את חשיבות ההגנה על איכות הסביבה, אך הדגיש כי העותרים בחרו בדרך פעולה שגויה וכי בירור טענותיהם באמצעות ערעור זה אינו ההליך הנכון.