מ. מקרקעין 166/21

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בסכסוך בין תובע לבין נתבעים שהם בעלי דירות באותו בית משותף. התובע טען כי הנתבעים ביצעו מספר שינויים בדירתם וברכוש המשותף הסובב אותם ללא ההסכמה הנדרשת. השינויים כללו התקנת תריס גלילה, חיפוי הקירות החיצוניים, שינוי צינור מים משותף ונושאים נוספים הקשורים לשימוש ברכוש המשותף. השופטת פתחה וקבעה כי יש לדחות את הטענה בדבר תריס הגלילה וחיפוי הקירות החיצוניים, שכן הנתבעים השיגו את ההסכמות הנדרשות לשינויים אלה או שלא גרמו להם נזק. באשר לשינוי צינור המים, הסכימה השופטת כי הנתבעים לא קיבלו את ההסכמה הנדרשת. עם זאת, השופט סירב להיעתר לבקשת התובע לחייב את הנתבעים להחזיר את הצינור למצבו המקורי, שכן דרישה זו לא נכללה בכתב התביעה המקורי, ולא יהיה זה צודק להעניק סעד כזה מבלי לתת לנתבעים הזדמנות הוגנת להגן על עצמם. תחת זאת, השופט הורה לנתבעים להיות האחראים הבלעדיים לתיקון כל ליקוי עתידי בצינור המים שייגרם כתוצאה מהשינוי שביצעו, ובלבד שמקור הפגם בקטעים המועברים של הצינור. פסק הדין התייחס גם לסוגיות נוספות, ובהן שימוש במקלט, שטח גינה קדמי ואחסון חפצים וכלי רכב ברכוש משותף. השופט הורה לנתבעים לעמוד בחוקי ההגנה האזרחית בנוגע למקלט והבהיר את זכויות הנתבעים לשימוש בגינה הקדמית וברכוש המשותף. בנוסף, השופט קבע מועד אחרון לנאשמים להוריד סוכך מעל דירתם לגובה התקרה. לבסוף החליט השופט כי כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות, מתוך אמונה כי חלק מהסכמת הנאשמים ניתנה לצורכי משא ומתן ולא להודאה באשמה. ההחלטה התקבלה על סמך ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, ובכך חסכה זמן שיפוטי יקר, והשופטת עודדה את הצדדים ליצור קשר זה עם זה לפני הסלמת המחלוקות לבית המשפט.