ע"א 133/79

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בשאלה האם קטר רכבת נופל תחת הגדרת "רכב מנועי" כפי שהותוותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. בתי המשפט נחלקו בסוגיה זו, כאשר בתי המשפט המחוזיים בירושלים ובחיפה החזיקו בדעות שונות. בית המשפט העליון איחד את הערעורים של שתי הערכאות הנמוכות יותר ונתן פסק דין. השופט א' ברק נתן את פסק הדין, עליו הסכימו ממלא מקום הנשיא כהן והשופטת מ' בן-פורת. השופט ברק פתח וציין כי השאלה המרכזית היא האם קטר רכבת הוא "כלי רכב" כהגדרתו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הוא התנגד להתייחסות להגדרות מדברי חקיקה אחרים, והדגיש כי יש לפרש מונחים במסגרת החוק הספציפי שבו הם מופיעים. ברק דחה את הרעיון לפיו "רכב מנועי" חייב לנוע בכביש, וציין כי תכליתו הברורה של החוק היא להטיל אחריות על כל נזקי גוף שנגרמו על ידי רכב מנועי כלשהו, ללא קשר למקום התרחשות הפגיעה. ברק הציע כי יש להבין את המונח "רכב מנועי" כמושג פרגמטי, בעל גרעין של משמעות מיושבת ואוסף של מקרים שנויים במחלוקת. הוא כלל בליבת ההגדרה מכוניות פרטיות, מכוניות נוסעים וטרקטורים. לאחר מכן הוא השווה קטר לכלי רכב אלה והגיע למסקנה שההבחנה היחידה היא שקטר נע על מסילה שנקבעה מראש. השופט ברק לא מצא סיבה משפטית להחריג קטרים מההגדרה, במיוחד בהתחשב בהוראות האחריות המוחלטת שבחוק. זאת ועוד, השופט ברק התייחס לצו הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ממנו השתמע כי מחוקק המשנה ראה את חוק הפיצויים חל על רכבות. לבסוף, ציין ברק כי במדינות עם חוקי אחריות מוחלטת דומים, כלי רכב על מסילות נכללו לעתים קרובות במפורש. הגדרת "רכב מנועי" בחוקים אלה לא נועדה להבחין בין סוגי כלי רכב אלא להבטיח כי האחריות לנזק תתבסס על רשלנות. לסיכום, קבע בית המשפט העליון כי קטר נכלל בהגדרת "רכב מנועי" לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הערעור בערעור אזרחי מס' 133/79 נדחה, והערעור בערעור אזרחי מס' 863/79 התקבל. מדינת ישראל חויבה לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪ לכל צד.