עע"מ 167/15

תקציר

שלושה ערעורים הוגשו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז לוד, אשר דחה את עתירותיהם המנהליות של המערערים בנוגע לדרישות לתשלום היטל כביש ומדרכה ששלחה להם המועצה המקומית גדרה. המערערים טענו כי אין לראות בנכסיהם "נכס גבול" החייב בהיטל; כי התוספת לחוק העזר לא כללה תעריף המתייחס ל"קרקע בשטח בנוי"; הדרך לא שימשה כל תכלית לחלקות המערערים; חלק מהכביש לא היה בתחום סמכותו של המשיב; וכי חישוב ההיטל לא הביא בחשבון את תרומתה הכספית של הממשלה לסלילת הכביש. בית המשפט המחוזי דחה את כל הטענות הללו, והוביל לערעורים. המערערים בערעורים חזרו על טענותיהם הקודמות, בעוד המשיב אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לאחר ששקל את סיכומי טענות הצדדים ושמע את באי כוחם, לא מצא בית המשפט עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובחר במקום זאת לדחות את הערעורים. פסק הדין היה מפורט, מנומק היטב ומבוסס על ממצאים עובדתיים שאין להפריע להם. אף שהתוספת לחוק העזר הצביעה על קושי בניסוחו, הסכים בית המשפט עם מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי מדובר בסוגיה טכנית וכי שיעור החיוב של המערערים היה ראוי. בית המשפט בחר לאמץ את מכלול ממצאיו העובדתיים והמשפטיים של בית המשפט המחוזי ולפיכך דחה את הערעורים. המערערים חויבו בהוצאות המשיב בסך של 30,000 ₪.