ת"א 2789/07

תקציר

דיירי שני בנייני דירות הממוקמים בתחתית מדרון בגבעתיים, שהגישה אליהם היא דרך מדרכה סלולה מדורגת, תבעו לרשום זכות מעבר על מדרכה סלולה הממוקמת בין בנייניהם ובניין שלישי שדייריו התנגדו לתביעה. התובעים טענו כי השתמשו במעבר למעלה משלושים שנה ולכן רכשו בו טובת הנאה מכוח חוק המקרקעין. הנתבעים טענו כי הראיות שהציגו התובעים אינן מספיקות להוכחת טענה זו, כי מדובר במקרקעין ציבוריים ולכן לא ניתן להטיל עליהם טובת הנאה, וכי השימוש שעשו התובעים במעבר אינו חיוני. בית המשפט קבע, כי התובעים אכן הוכיחו כי השתמשו במעבר למעלה משלושים שנה, כי יש להבין את האינטרס המיטיב כחל על מבני התובעים ולא על דייר מסוים, וכי ניתן להחיל את הריבית על זכויות החכירה של הנתבעים מבלי לפגוע בזכויות המדינה במקרקעין שבבעלות הציבור. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי השימוש שעשו התובעים במעבר לא היה מיותר, וכי המטרדים שגרמו התובעים לנתבעים לא הצדיקו את ביטול הריבית. השופט עודד את שני הצדדים לשמור על יחסי שכנות טובים והורה לנתבעים לשלם את הוצאות התובעים ושכר טרחת עורכי דין.