ב"ל 12855-03-25

תקציר

בפני בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, נדון ערעור מטעם המערערת, נטליה ימליאננקו, על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות מעבודה) מיום 15.1.2025. הוועדה קיבלה את הערר על דרגת הנכות אך דחתה את הערר בנוגע לתקנה 15. הערעור התמקד בשתי פגימות עיקריות: טנטון (טינטון) ופגימה בכתף ימין. **רקע רפואי:** המערערת, ילידת 1964, הייתה מעורבת בתאונת דרכים ב-14.2.2024, אשר הוכרה כתאונת עבודה. בעקבות התאונה, סבלה מכאבים בראש, בצוואר, בכתף ימין ובגב. הוועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה למערערת נכות זמנית בגין סחרחורת, אשר לא נותרה לאחר תאריך מסוים. המערערת הגישה ערר, והופיעה בפני הוועדה הרפואית לעררים, בה הרכב של מומחים לכירורגיה אורתופדית, נוירוכירורגיה ו-אא"ג. **טענות המערערת:** 1. **טנטון:** המערערת טענה כי מאז התאונה מתועדות במסמכים רפואיים תלונות על רעש וצלצולים באוזניים. היא הביעה ביקורת על כך שהוועדה הסתמכה על נתוני מכון של המוסד לביטוח לאומי ולא על ממצאי בדיקה של מכון קופת חולים. 2. **פגימה בכתף ימין:** המערערת טענה כי הוועדה התעלמה מנתונים משמעותיים של מוגבלות בתנועה, כפי שעולה מהחומר הרפואי שהוצג, וכי הוועדה לא התייחסה לממצאי בדיקת MRI. היא גם ציינה כי ועדות קודמות קבעו שבדיקת US כתף מיום 8.3.2024 לא העלתה ממצא. **טענות המשיב (המוסד לביטוח לאומי):** 1. **פגימה שמיעתית (טנטון):** המשיב טען כי המערערת אינה מוכרת בגין ירידה בשמיעה או טנטון. הוועדה קבעה כי אין קשר סיבתי בין התאונה לטנטון, מכיוון שהמערערת התלוננה על כך רק כשבוע-שבועיים לאחר התאונה, ובזמן הבדיקה טענה שאינה שומעת את הטנטון. המשיב ציין כי בדיקת השמיעה הראתה שמיעה תקינה בכל התדירויות משמאל, ובימין קיימת ירידה גבולית עד קלה בתדרים 6,000 ו-8,000 הרץ. 2. **פגימה בכתף:** המשיב טען כי הוועדה ערכה בדיקה קלינית אורתופדית ונוירולוגית שנמצאו תקינות. הוועדה התייחסה לבדיקות הדימות וקבעה כי אין מגבלה בתנועה המקנה נכות. המשיב הדגיש כי על פי ההלכה הפסוקה, קרע בכתף אינו מקנה כשלעצמו דרגת נכות, אלא אם נלווית לו מגבלה תפקודית. **דיון והכרעה של בית הדין:** בית הדין הדגיש את הלכה פסוקה הקובעת כי סמכותו לדון בערעורים על החלטות ועדות רפואיות מוגבלת לשאלות משפטיות, כגון טעות בשאלה שבחוק, חריגה מסמכות, הסתמכות על שיקולים זרים או התעלמות מהוראה מחייבת. קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הן סמכותן הבלעדית של הוועדות הרפואיות. **לגופו של עניין:** בית הדין דחה את הערעור, וזאת מן הנימוקים הבאים: 1. **פגימה בכתף ימין:** * בית הדין קיבל את קביעת הוועדה הרפואית, אשר ערכה בדיקה קלינית מקיפה. על פי הבדיקה, התנועות האקטיביות של הנפת הידיים היו עד 120 מעלות מימין ו-130 משמאל, וטווח תנועה סביר בסיבוב. * הוועדה קבעה כי מבחינה אורתופדית אין הגבלה בתנועות, אין פחת עצבי, וכי בדיקת ה-MRI הצביעה על קרע חלקי קטן בגיד ללא ניתוק. * **עקרון משפטי:** בית הדין הדגיש כי בדיקות ההדמיה (כגון EMG, MRI) הן בדיקות עזר בלבד, וכי במקרים בהם יש פער בין ממצאי הדמיה לבדיקה קלינית, יש להעדיף את הממצאים הקליניים לצורך הערכת יכולת תפקודית, כפי שנקבע בפסיקות קודמות (עב"ל (ארצי) 384/09 סדיקוב, רע"א 8233-11 כהן). * **עקרון משפטי:** בית הדין חזר על הכלל כי שיעורי נכות נפסקים רק מקום שקיימת מגבלה תפקודית. קרע בשריר הכתף, כשלעצמו, אינו מקנה נכות, אלא אם נלווית לו מגבלה תפקודית. מכיוון שהוועדה קבעה כי אין הגבלה תפקודית בתנועות הכתף, יש לדחות את טענות המערערת. 2. **טנטון:** * בית הדין קיבל את קביעת הוועדה כי אין קשר סיבתי בין התאונה לטנטון. הוועדה התבססה על כך שהמערערת התלוננה על הטנטון כשבוע-שבועיים לאחר התאונה, בזמן הבדיקה טענה שאינה שומעת אותו, ובדיקת השמיעה מ-30.11.24 הראתה ירידה גבולית עד קלה בלבד בתדרים מסוימים בימין, כאשר השמיעה משמאל תקינה. * בית הדין הדגיש כי מדובר במסקנה רפואית מבוססת, וכי בית הדין אינו מתערב בשיקול הדעת הרפואי של הוועדה בהיעדר פגם משפטי. * **התייחסות לפסיקה:** בית הדין דחה את הפניה לעב"ל (ארצי) 7950-03-15 פפו, שכן היא עסקה בחשיפה לרעש במסגרת עבודה, ולא בטנטון כתוצאה מתאונה. בית הדין הדגיש כי הטענות בדבר משך הופעת הטנטון או היותו לא תמידי, מהוות ניסיון להתערב בשיקול הדעת הרפואי של הוועדה. 3. **תסמינים נוירולוגיים (כאבי ראש):** * בית הדין קבע כי הוועדה התייחסה באופן מפורט לתלונות הנוירולוגיות, לרבות איבוד הכרה, כאבי ראש, ולטיפול שניתן. * הוועדה ערכה בדיקה קלינית נוירולוגית תקינה, והתייחסה לבדיקות הדמיה (CT ו-MRI) אשר לא הדגימו ממצאים הקשורים לתאונה. * בית הדין ציין כי הוועדה אף קיבלה את טענות המערערת בנוגע לפגימה הנוירולוגית וקבעה בגין כאבי ראש נכות צמיתה בשיעור 5%. **הוצאות:** בשל מהותו הרפואית של הערעור, ודחייתו, חויבה המערערת לשלם הוצאות בסך 1,500 ₪ למוסד לביטוח לאומי. **החידוש המשפטי/הדגשים:** 1. **העדיפות לממצאים קליניים על פני הדמיה:** פסק הדין מחזק את הפסיקה הקיימת כי במקרים של סתירה או פער בין ממצאי בדיקה קלינית מקיפה לבין ממצאי הדמיה, יש להעדיף את הממצאים הקליניים לצורך הערכת יכולת תפקודית. הדבר נובע מכך שהבדיקה הקלינית משקפת את המצב התפקודי של הנפגע בפועל. 2. **מגבלה תפקודית כתנאי לנכות:** פסק הדין מדגיש כי נכות נפסקה רק כאשר קיימת מגבלה תפקודית. פגיעה גופנית (כמו קרע בגיד) כשלעצמה, אינה מקנה אחוזי נכות, אלא אם היא גורמת להגבלה בפעילות היומיומית או התפקודית של הנפגע. 3. **גבולות סמכות בית הדין:** פסק הדין מבהיר באופן חד משמעי כי בית הדין לעבודה אינו מחליף את שיקול הדעת הרפואי של הוועדה הרפואית. סמכותו של בית הדין מוגבלת לבחינת היבטים משפטיים בלבד, ואינה כוללת התערבות בקביעות רפואיות מובהקות, אלא אם נפלו פגמים משפטיים מהותיים בהחלטת הוועדה. 4. **הפרדה בין תאונות עבודה וחשיפה לרעש:** בית הדין מבהיר את ההבחנה בין תביעות נכות שמקורן בתאונת דרכים (הוכרה כתאונת עבודה) לבין תביעות שמקורן בחשיפה לרעש במסגרת העבודה, ומסביר כי ההלכות המשפטיות והתקנות הרלוונטיות עשויות להיות שונות. בסיכומו של דבר, הערעור נדחה, תוך שהובהרו עקרונות יסוד הנוגעים להערכת נכויות על ידי ועדות רפואיות ולסמכויות בית הדין לעבודה.