ע"ע 16060-11-20

תקציר

המערער, שתבע תשלום שעות נוספות וגמול אחר מהחברה המשיבה, טען כי שגה בית הדין האזורי בפסק דינו באשר להיקף עבודתו וכי המשיב ניצל אותו. עוד טען כי בית המשפט טעה בהערכת מהימנות טענותיו והראיות שהוצגו. עם זאת, בית המשפט לערעורים הסכים עם ממצאי בית המשפט המחוזי וציין כי הם מבוססים על היתרון שבשמיעת העדויות ובהערכת הראיות ממקור ראשון. בית המשפט הדגיש כי הוא ממעט להתערב בקביעות עובדתיות כאלה. אחת המחלוקות המרכזיות הייתה האם התקיימו יחסי עבודה בין המערערת למשיב, שבית הדין האזורי פסק לטובת המערערת. בית הדין לערעורים הסכים עם החלטה זו והמשיך ודן בהשלכות של סחיטת דמי חסות על יחסי העבודה. מאחר שהמערערת לא טענה להחלת החזקה לפי תיקון 24 לחוק הגנת השכר, גם בית המשפט לא דן בכך. על המערער היה הנטל להוכיח את היקף עבודתו בפועל, דבר שלא עשה, הן על פי בית הדין האזורי והן על פי בית הדין לערעורים. דוחות המיקום שהוצגו לא נחשבו לראיות מספיקות, ובית המשפט לא מצא סיבה להטיל ספק בהערכת בית המשפט המחוזי לגבי משקלם. גם מהימנות עדותו של המערער נמצאה בלתי מספקת. ערכאת הערעור קבעה כי טענות המערערת בדבר תשלום שעות נוספות, העסקה פוגענית ופיצוי אחר אינן מוצדקות. עם זאת, בית המשפט פסק לטובתו בעניין פיצוי בגין אי יידוע העובד, והורה למשיבה לשלם בגין כך 5,000 ₪. כן החליט בית המשפט כי על המשיב לשאת בהוצאותיו של המערער, בסך 5,000 ₪. ככלל, הערעור נדחה ברובו, תוך ניצחון קטן למערערת בכל הנוגע לפיצוי תקופת ההודעה המוקדמת.