ה"פ 7388-10-14

תקציר

פסק הדין נסוב סביב תביעה לפיצויים לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), תש"ג-1943, שהגישו יורשיהם של ארבעה נפטרים שהיו בעלים רשומים של חלקת אדמה בכרמיאל. הקרקע הופקעה על ידי מדינת ישראל בשנת 1976 לצרכי ציבור. התובעים דרשו פיצוי בגין הפסד דמי חכירה, ותשלומים נוספים בגין איתור קרקע חלופית והפרת חובה חקוקה מטעם הנתבעת. בינתיים הודתה הנתבעת בזכותם של התובעים לפיצויים, אך טענה כי זהו הסעד היחיד העומד לרשותם. נקודות המחלוקת העיקריות היו מועד העברת החזקה בקרקע, שיעור הריבית המתאים לחישוב דמי החכירה האבודים, בחירת העסקאות ההשוואתיות לקביעת שווי הקרקע והאם יש להוסיף למחיר המדווח של העסקאות ההשוואתיות בשל דיווח חסר. בית המשפט בחן סוגיות אלו ואחרות, ולבסוף פסק לטובת התובעים, והורה לנתבעת לשלם להם 937,706 ₪, בתוספת דמי שכירות בסך 50,000 ₪ ומע"מ בניכוי שכר טרחה בסך 20,000 ₪. השופט קיבל את טענת הנתבע בנוגע לתחולת תכנית ג/424, וקבע כי יש להעריך את שווי המקרקעין לפי שוויים בתחילת שנות החמישים, על בסיס עסקאות השוואתיות שסיפקו השמאים, ותוך שימוש בשיטת חישוב חלופית במידת הצורך. השופט קיבל גם את טענת הנתבע כי החזקה במקרקעין הועברה בשנת 1986, וקבע את שיעור הריבית לחישוב דמי החכירה האבודים על 6%. השופטת העדיפה את חוות דעתו של שמאי הנתבעת על פני זו של שמאי התובעים לגבי תיאור המגרש ובחירת העסקאות ההשוואתיות, אך הוסיפה 20% למחירי העסקאות ההשוואתיות בשל דיווח חסר, למרות שדחתה את טענת התובעים בדבר פרקטיקה זו. בסופו של דבר, פסק השופט לתובעים פיצוי בגין הפסד דמי חכירה, שחושבו על בסיס חוות דעתו של שמאי הנתבעת, ודחה את יתר טענות התובעים מחוסר ראיות.