פש"ר 34728-10-14

תקציר

הנאמן ביקש מבית המשפט להורות כי הסכם מתנה שנערך בין חייב לבת זוגו, המעביר אליה את זכויות החייב בבית מגוריהם, בטל ומבוטל, בטענה כי מדובר בהסכם למראית עין, שנעשה להברחת נכסים מנושיו של החייב. הנאמן טען כי עיתוי ההסכם, התנהלות הצדדים והמניע שעמד מאחוריו מצביעים על כוונה להימנע מסיכונים עסקיים עתידיים של החייב. כמו כן, הנאמן התייחס למקרים נוספים בהם נרשמו נכסים על שם בן הזוג, וטען כי יש להחיל את חזקת השיתוף, בהנחה שהרכוש שנצבר במהלך הנישואין הוא בבעלות משותפת. המשיבים טענו כי ההסכם אמיתי וכי הנאמן לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח אחרת. בית המשפט הסכים עם המשיבים, וקבע כי הנאמן לא הוכיח די הצורך כי הסכם המתנה היה למראית עין בלבד. בית המשפט הדגיש כי ההסכם נערך שנים לפני מצוקתו הכלכלית של החייב וכי אין ראיות לכוונת מרמה. התנהגותם העקבית של בני הזוג שיקפה את כוונתם המוצהרת בהסכם, והמניע שלהם להגן על נכסי המשפחה מפני סיכונים עסקיים לא שלל את תוקפו. בנוסף, ציין בית המשפט כי חזקת השיתוף אינה חלה במקרה זה, שכן הסכמתם המפורשת של הצדדים הגדירה בבירור את כוונתם ביחס לנכס. משכך, דחה בית המשפט את בקשת הנאמן, הורה לו לשאת בהוצאות המשיבים וקבע כי לא יהיה צו להוצאות בעניינו של החייב.