פ"א 54/06

תקציר

מדינת ישראל ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי להאריך את המועד לבקשת המשיב להישפט בגין קנס מנהלי. הקנס הוטל על המשיב בגין העסקת שלושה עובדים זרים שלא כדין, שהתגלו במהלך ביקורת בשנת 2004. הודעת הקנס נשלחה לכתובתו של המשיב אך הוחזרה מבלי שנמסרה. דרישת תשלום נשלחה והתקבלה אצל המשיבה בשנת 2006, אך היא לא שילמה את הקנס וביקשה להישפט רק לאחר שהחלו הליכי האכיפה. הן המדינה והן המשיב חלקו האם הודעת הקנס התקבלה אצל המשיב. בית המשפט העליון פסק לטובת המדינה, וקבע כי החוק רואה את הודעת הקנס ככזו שניתנה כדין, שכן היא נשלחה בדואר רשום עם אישור מסירה. בנוסף, גם אם המשיבה לא קיבלה את הודעת הקנס הראשונית, אין חולק כי היא קיבלה את דרישת התשלום בשנת 2006, אך עדיין התמהמהה בבקשה למשפט. בית המשפט הדגיש כי שיהוי משמעותי בבקשות דורש הצדקה סבירה, שהייתה חסרה במקרה זה. נסיבותיה האישיות של המשיבה, לרבות היותה אם חד הורית, לא נחשבו סיבה מספקת לעיכוב. זאת ועוד, החלטת בית הדין האזורי להאריך את פרק הזמן לא התבססה על הצדקה עניינית. לפיכך התערב בית המשפט העליון וביטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וקבע כי יש לדחות את בקשת המשיב להארכת מועד להגשת בקשה למשפט חוזר.