ת"א 24776-05-11

תקציר

הנתבעת, דנציגר, הגישה בקשה לדחות את התביעה שהגיש נגדה התובע, פסקל, בנימוק שאין לה עילת תביעה, או לחילופין, כי בית המשפט בישראל אינו הפורום המתאים וכי יש לדון בתביעה בהולנד במקום. פסקל תבעה את דנציגר ושני נתבעים נוספים על נזקים שנבעו ממצג השווא של הנתבעים, שגרם לפסקל להאמין שהיא רוכשת זן בלעדי של שתילי גיפסאן מהנתבע בית העמק, כשלמעשה הזן לא היה שלהם בלבד למכירה. דנציגר טען כי יש לדחות את התביעה משום שצו המניעה הזמני שהוציא בית משפט הולנדי נגד פסקל ואחרים, שאסר עליהם לשווק את הזן המדובר של גיפסאן, מעולם לא בוטל ולכן לא הייתה לפסקל עילת תביעה נגדה. עם זאת, בית המשפט מצא כי לפסקל נטען די עילות משפטיות נגד דנציגר, לרבות הטעיה, איומים בהפרת קניין רוחני, שימוש לרעה בהליך משפטי וחוסר תום לב, שאותם יש לברר בהליך העיקרי. באשר לבחירת הפורום, קבע בית המשפט כי הקשרים לישראל חזקים בהרבה מאלה להולנד: כל הצדדים היו חברות ישראליות, השתילים טופחו בישראל, ומרבית האירועים הרלוונטיים התרחשו בישראל. לפיכך, נדחתה הטענה כי ישראל אינה הפורום המתאים לדון בתיק. מטעמים אלה נדחתה בקשתו של דנציגר לדחות את התביעה על הסף או לסרב לסמכות שיפוט. דנציגר חויב לשלם לפסקל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 1,800 שקל.