ב"ל 33081-11-20

תקציר

התובעת, רווקה עצמאית שילדה את בנה הראשון בגיל 38, תבעה את המוסד לביטוח לאומי על כך ששלל ממנה את דמי הלידה לאחר שנודע לה כי לא שילמה חלק מדמי הביטוח. התובעת שילמה לה את דמי הביטוח באמצעות הוראת קבע פתוחה וטענה כי המוסד גבה בעבר הפרשי שומה באמצעות אותו צו. המכון טען כי לתובעת חוב הנובע משומת מס מעודכנת, אותו לא הצליחה להסדיר טרם הלידה, ובכך פסלה אותה מקבלת הקצבה. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת התובעת וקבע כי היא עומדת בתנאים לקבלת מענק על בסיס צדק. למכון הייתה אפשרות לגבות את הפרשי השומה באמצעות הוראת קבע והוא עשה זאת בעבר, מה שהוביל את התובע להניח באופן סביר כי כל הפרש יטופל באופן אוטומטי. כמו כן, הריונה של התובעת היה בסיכון גבוה, שהגביל את יכולתה לנהל עניינים אישיים ועסקיים, והיא לא קיבלה כל הודעה על החוב לפני הלידה. שיקול הדעת של המכון בשלילת המענק נמצא פגום מיסודו, שכן הוא התבסס על ההנחה שהתובע ידע על החוב, דבר שלא היה נכון. לפיכך, בית המשפט הורה למכון לשלם לתובעת את דמי הלידה ושכר טרחת עורך דין, וקיבל את התביעה במלואה.