ת"א 54583-06-12

תקציר

התובע, אסיר בכלא השרון, תבע את הנתבע, אסיר נוסף שתקף אותו, ואת המדינה, על כך שלא מנעו את התקיפה. התובע טען בתחילה כי הנתבע הדביק אותו באיידס במהלך התקיפה, אך בהמשך חזר בו מטענה זו מאחר והנתבע לא נשא את הנגיף. השאלה העיקרית הייתה האם התקיפה התרחשה. בית המשפט מצא כי למרות שבתיאורו של התובע את האירועים היו ספקות מסוימים, האירוע אכן התרחש כתיארו, והיווה תקיפה. עוד טען התובע כי המדינה התרשלה בשיכונו אצל הנתבעת, ולא פיקחה עליה כראוי, אך בית המשפט דחה טענות אלה. לא הייתה דרישה חוקית או הנחיה פרוצדורלית המחייבת הפרדה בין עברייני מין לאסירים אחרים. יתר על כן, המדינה לא יכלה לצפות את התקיפה, והצבתו של התובע באותו תא עם הנתבע הייתה סבירה בהתחשב בעברו ובבקשותיו. המדינה לא הייתה אחראית לכך שלא ביצעה הערכת מסוכנות תקופתית של הנתבע לפי חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, שכן הדבר לא נדרש בעניינו של התובע. באשר לנזקים, בית המשפט העדיף את חוות דעתו של מומחה ההגנה על פני זו של התובע, וקבע כי התובע סבל מהפרעות נפשיות טרם התקיפה ולא הייתה לו נכות כתוצאה ממנה. לפיכך, התביעה נגד הנתבע התקבלה, והוא חויב לשלם לתובע סך של 100,000 ₪ בגין כאב וסבל, בתוספת שכר טרחת עורך דין. התביעה נגד המדינה נדחתה ללא הוצאות, וכך גם ההודעה ששלחה המדינה לנתבע.