עב"ל 40257-08-19

תקציר

בית המשפט קיבל את הערעור וביטל את החלטת בית הדין האזורי בשל היעדר קביעה ברורה ומפורשת בפסק הדין המקורי בדבר התקרה לתשלום תגמולים לעובד שנפגע כמתחייב מסעיף 320(ו)(3) לחוק. פסק הדין לא סיפק בסיס לשוני לפטור את המשיב מהתקרה הסטטוטורית, ומאחר שהנושא לא נטען בהליך המקורי, לא ניתן לפרש את פסק דינו של בית הדין האזורי כהחלטה לפטור את המשיב. בית המשפט הדגיש את עקרון החוקיות במשפט המינהלי, הגורסת כי פעולות שלטוניות חייבות להיות מאושרות בחקיקה ראשית, והבהיר כי כל פרשנות של פסק הדין צריכה להתאים לעיקרון זה. לפיכך, הטענה כי על המוסד לשלם הטבות מעבר לתקרה הקבועה בחוק חייבה דיון נפרד בהקשר פרוצדורלי אחר. עם זאת, בית המשפט ציין כי טענות בדבר זכאות בתוך התקרה עשויות להשתלב במחלוקת הקיימת. מאחר שהחלטת בית הדין האזורי לא התייחסה לסוגיה זו, ביטל בית הדין לערעורים את ההחלטה והותיר מקום למשיב להעלות את טענותיו במסגרת פרוצדורלית ראויה. פסק הדין ניתן ללא הוצאות, והצדדים עודכנו.