בג"צ 5332/23

תקציר

בג"ץ דחה עתירה שהוגשה בפניו, בהיעדר עילה משפטית להתערבות. בית הדין חזר על עמדתו כבית דין של מוצא אחרון בסכסוכי עבודה, ומתערב במקרים חריגים בהם נפלו טעויות משפטיות מהותיות. נפסק כי המקרה הנוכחי אינו נופל בגדרן של נסיבות חריגות אלה. ראשית, בית הדין קבע כי החלת תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין הארצי לעבודה על ידי בית הדין הארצי לעבודה מוצדקת. תקנה זו מאפשרת לבית הדין לתת פסק דין של פיטורים על פי תנאים ספציפיים. בית המשפט העליון הסכים עם פרשנותו ויישומה של התקנה על ידי בית הדין הארצי לעבודה, אשר הופעלה כראוי במקרה זה. שנית, טענת העותר בדבר קביעת "תוצאה תקדימית" לא נתמכה בדין, במיוחד נוכח אופיין של פסקי הדין בתקנה 108(ב). עוד ציין בית הדין כי בתי הדין לעבודה התייחסו בעבר למתח שבין זכותו של עובד לפרטיות לבין זכותו של מעסיק לקניין ולחופש עיסוק, ולכן אין זה מקרה ראוי להתערבות. לבסוף, יתר טענות העותר נמצאו כערעוריות באופיין, הנוגעות לממצאים עובדתיים ונסיבתיים – אשר אושרו על ידי ערכאת הערעור – ומשכך, אינן מצדיקות בחינה מחודשת של בית המשפט העליון. לפיכך, העתירה נדחתה, ללא צו להוצאות, שכן לא התבקשה תגובה.