ע"פ 11100/08

תקציר

במקרה שלפנינו, ערער המערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שם הורשע בתקיפה ובאונס, וכתוצאה מכך נגזר עליו עונש של 16 שנות מאסר וצו לפיצוי הקורבן בסך 100,000 ₪. האירועים התרחשו בחודש דצמבר 2003, כאשר המתלוננת, קטינה ילידת שנת 1991, הותקפה ונאנסה על ידי המערערת כשחזרה מפעילות חברתית. חרף הגנת האליבי והטענות בדבר טעות בזיהוי, הרשיע בית משפט קמא את המערערת על סמך עדותה המהימנה של המתלוננת, הנתמכת בראיות על שינויים במצבה הנפשי ועל עקביות עדותה. גם טענותיו של המערער בדבר תפקוד לקוי של זיקפה נדחו מחוסר ראיות מספיקות. עוד ציין בית המשפט סתירות וטענות בלתי מהימנות בעדותו של המערער, דבר שפגע באמינותו. בערעור טען המערער לחוסר ההוכחות בדבר רכיב החדירה של אישום האינוס, טעות בזיהוי ועונש מופרז. עם זאת, ערכאת הערעור אישרה את ממצאיו של בית משפט קמא ואת גזר הדין, תוך שימת דגש על אכזריות העבירה, השפעתה על הקורבן וגינוי חברתי של עבירות מין. תרומתו של המערער לקהילה בעבר הוכרה, אך לא עלתה על חומרת העבירה. הערעור הן על ההרשעה והן על גזר הדין נדחה בסופו של דבר על ידי שופטי הערעור.