ע"א 14447-03-18

תקציר

בית המשפט קובע כי המשיבים אינם אחראים לנזק שנגרם מכריתת עצים ביער ציבורי. לא ניתן להטיל על המשיבים אחריות ישירה לעוולה, שכן הם לא השתתפו במעשה כריתת העצים, שבוצע על ידי המשיב 1 ועובדיו טרם הגעת המשיבים למקום. רשלנותם של המשיבים בהתחלת עבודות ההעמסה ללא אישור מתאים מהרשות המוסמכת אינה מוכיחה כי היו מודעים לעוולה או כי העלימו ממנה עין. המשיבים 2 ו-3 סברו באמת ובתמים כי למשיב 1 היה היתר לכרות את העצים ממשרד הביטחון, ואין כל ראיה המצביעה אחרת. מאחר שהמשיבים לא היו שותפים לביצוע העוולה, סעיף 11 לפקודת הנזיקין, העוסק באחריות משותפת ומספר נזיקית, אינו חל במקרה זה. זאת ועוד, לא ניתן להטיל על המשיבים אחריות לפי סעיף 12 לפקודת הנזיקין, הקובע כי אדם המשתתף, מסייע או מייעץ בעוולת עוולה שביצע אחר, עשוי לשאת באחריות לעוולה. מעשיהם של המשיבים אינם מקיימים את דרישות האחריות לפי סעיף זה, שכן רשלנותם לא עלתה כדי שיתוף, סיוע או ייעוץ בביצוע העוולה. טענות המערער בעילות אחרות כגון גניבה, הסגת גבול והתעשרות שלא כדין נדחות אף הן מחוסר ראיות. לאור האמור לעיל, הערעור להטלת אחריות נזיקית על המשיבים נדחה. המערערת חויבה לשלם 9,000 ₪ שכר טרחת עורך דין למשיב 3 והוצאות בסך 2,700 ₪ למשיב 2.