ע"א 7301/04

תקציר

בית המשפט המחוזי פסק לטובת המרכז הישראלי לספורט באולינג בע"מ (המשיבה), ומצא את קרדן בע"מ (המערערת) אשמה בהפרת חוזה ובמצג שווא. קרדן לא העבירה לבאולינג את החזקה הבלעדית בנכס המושכר, לרבות מקומות חניה, כפי שהובטח. בית המשפט הורה לקרדן לפצות את באולינג על נזקים שנבעו מההטעיה והפרת החוזה. שני הצדדים ערערו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. השופטת מ' נאור, בפסק דינו של בית המשפט העליון, החליטה שלא להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי בדבר מצג שווא והפרת חוזה על ידי קרדן, תוך כיבוד עקרון אי ההתערבות בממצאי המהימנות. עם זאת, השופטת נאור התערבה בעניין הקשר הסיבתי, והגיעה למסקנה כי באולינג לא הצליחה להוכיח כי סוגיית החניה היא הסיבה לכישלונה העסקי. בהנחה שהייתה הטעיה והפרה, הראיות לא תמכו בקשר סיבתי בין אלה לבין קריסת עסקיו של באולינג. יתר על כן, היעדר עדות רלוונטית מהתקופה בה נסגר העסק הותיר פערים משמעותיים בגרסתו של באולינג לאירועים. בכך התקבל ערעורה של קרדן ופסק דינו של בית המשפט המחוזי בוטל. כתוצאה מכך, גם ערעורה של באולינג, שביקשה פיצוי נוסף לבעלי המניות, נדחה, שכן העסקה הייתה בין שתי החברות בלבד. השופטת נאור ציינה כי אין מקום לפסוק הוצאות בשל החקירות החוזרות והמייגעות של עורך דינה של קרדן והמצג השווא לכאורה והפרת החוזה. ההחלטה התקבלה בהסכמת השופטים א' רובינשטיין וש' ג'ובראן.