ע"א 500/82

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בחוזה שנוי במחלוקת לרכישת משק. נמצא כי המערערת, שמכרה את הנכס, רימתה את המשיבים, הרוכשים, לרכוש את החווה בתואנות שווא. החוזה נחשב אפוא בטל. קיימת מחלוקת בין השופטים באשר להנמקה העומדת מאחורי ביטול החוזה. הנשיא התורן, ח' דבורין, מציע כי החוזה ייחשב כחסר תוקף מכוח סעיף 30 לחוק החוזים, שעניינו חוזים בלתי חוקיים. דבורין טוען כי הטעיית המערערת מהווה עבירה פלילית, ובכך הופכת את החוזה לבלתי חוקי וחסר תוקף. לעומת זאת, השופט מ' טלגם סבור כי יש לבטל את החוזה בשל היעדר מפגש בין הצדדים או משום שבית המשפט יכול לבטלו על סמך מצג שווא. טלגם מדגישה את הצורך בהודעת ביטול, שהיה חסר במקרה זה, ומציעה לפרש את החוזה במסגרת סעיפים 14 ו-15 לחוק החוזים, המאפשרים ביטול ללא הודעה מוקדמת במקרים של טעות או הטעיה. השופט השלישי, אילן, מסכים עם שתי חוות דעתם כי יש לדחות את הערעור אך מוסיף כי לשיטתו, החוזה מעולם לא היה תקף מלכתחילה בשל היעדר קיום צוואות. אילן מדגיש כי ההטעיה באשר לאופי הנכס והזכויות הנלוות אליו גרמה לכך שהקונה והמוכר לא היו באותו עמוד. הוא תומך בפסק דינו של בית משפט קמא, אשר קבע כי המשיבים ביטלו את החוזה וכי די היה בהודעה בעל פה בנסיבות העניין. אילן מכיר בכך שנראה כי המערער קופח באופן בלתי הוגן, אך טוען כי החוק אינו מאפשר כל תוצאה אחרת. סיכומו של דבר, הערעור נדחה, והמערערת מחויבת לשלם למשיבים הוצאות בסך של 20,000 ₪.