דב"ע נד/101 - 3

תקציר

המערער בתיק זה, לשעבר סמנכ"ל כספים בחברה המשיבה, ערער על החלטת בית הדין האזורי בעניין תנאי פרישתו. הנושאים העיקריים שבמחלוקת היו מועד פרישתו המוסכם של המערער, זכאותו לבונוסים עבור השנים 1981 ו-1982 וניכוי "דמי ייעוץ" מהבונוס שלו לשנת 1982. בית הדין האזורי מצא כי תנאי הפרישה, שסוכמו במסמך והוסכמו על ידי המערערת, מחייבים, וכי המערערת אינה זכאית לבונוסים נוספים או לפיצויי פיטורים. עם זאת, היא לא פסקה לגבי ניכוי דמי ייעוץ, וציינה כי הדבר אינו בתחום סמכותה. בית הדין לערעורים הסכים עם ממצאי בית המשפט המחוזי, ובנוסף קבע כי הסכמתו של המערער לתנאי הפרישה תקפה ולא נחתמה תחת לחץ, למרות טענותיו למצוקה כלכלית. עוד מצא בית המשפט כי תנאי הפרישה לא עקפו את הוראות החוק הקוגנטיות, וכי מועד פרישתו של המערער לא חפף לחופשתו השנתית, ומכאן שמועד הפרישה כפי שהוסכם היה תקף. זאת ועוד, בית הדין קבע כי המערערת לא הייתה זכאית לבונוס בגין שנת 1981, שכן אף אחד מעובדי החברה הבכירים לא קיבל בונוס באותה שנה. בשנת 1982 אישר בית הדין את שיטת החישוב בה נקט המשיב, וכן קבע כי אין צורך לכלול את הבונוס בפיצויי הפיטורים של המערערת. באשר לניכוי דמי ייעוץ מהבונוס משנת 1982, מצא בית הדין לערעורים כי לבית הדין לעבודה סמכות לפסוק בעניין, וכי המשיב אינו רשאי לבצע ניכוי כזה ללא הוכחת החוב. עם זאת, בית המשפט לא ביטל את הניכוי, שכן המשיב יכול היה להגיש תביעה נפרדת להשבת שכר הטרחה. לבסוף, הורה בית הדין למשיב להשיב למערער את הסכום שנוכה, וכן לשלם לו סכום קטן של הפרשי פיצויי פיטורים. המערער חויב בהוצאות המשפט של המשיב.