בר"מ 4768/16

תקציר

אזרחית ישראלית נישאה לאזרחית אוקראינית בשנת 2005. בעקבות בעיות ויזה ומשפטיות שונות, האחרון קיבל מעמד זמני בשנת 2008. עם זאת, הבעל נפטר בשנת 2012 והותיר את המבקשת אלמנה. על פי הנהלים בישראל, לאחר מכן הגיש המבקש בקשה למעמד בישראל באמצעות הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים, בקשה שנדחתה בשנת 2014, מה שהוביל את המבקש לערער לבית הדין לעררים. גם הדבר לא צלח, שכן בית המשפט קבע כי זיקתו של המבקש לאוקראינה חזקה יותר מאשר לישראל, במיוחד לאור היעדר קשרים חברתיים או משפחתיים עמוקים במדינה זו. על החלטה זו הוגש ערעור נוסף לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, שדחה אף הוא את הבקשה והדגיש כי מטרתם העיקרית של ההליכים ההדרגתיים היא שמירה על התא המשפחתי. עם התרת נישואיו של המבקש, לא ראה בית המשפט כל הצדקה להמשך שהותו בישראל, במיוחד נוכח שהותו הקצרה וקשריו החברתיים החלשים. לאחר מכן הגיש המבקש ערעור סופי, אשר נדחה על ידי בית המשפט, ובכך חיזק את פסקי הדין הקודמים והדגיש כי ציפיותיו של המבקש לקבלת מעמד חוקי אינן מספיקות כדי להצדיק את קבלתו. המבקש נצטווה לעזוב את ישראל עד חודש יוני 2016, אולם בית המשפט הניח כי המשיב יאפשר לו לפקוד את קברה של אשתו המנוחה. גם הבקשה הסופית לעיכוב ביצוע נדחתה.