ת"א 38617-04-22

תקציר

התובע, מהנדס ממי רקת, תבע את הנתבע בגין לשון הרע בגין שלושה פרסומים שפרסם הנתבע בפייסבוק בתגובה לשני פוסטים של צד שלישי. הפוסט הראשון הזכיר ביקור של אלוף פיקוד העורף בעיר, והנתבעת הגיבה בטענה שהעירייה סירבה לאפשר לה לבנות ממ"ד משום שהדבר יפריע לרכבו של התובע, תוך רמיזה שהוא ניצל את מעמדו לרווח אישי. הפוסט השני והשלישי הגיבו לכתבה אחרת על פגישה; הנתבעת טענה כי העירייה מזניחה את תושביה והוועדים מקבלים החלטות לא הוגנות, מבלי להזכיר במפורש את התובע. השופטת קבעה כי הפרסום הראשון אכן מהווה לשון הרע, אך השני והשלישי לא, שכן הם אינם מזהים את התובע ואדם סביר לא היה משייך אותם אליו. עוד קבעה השופטת כי הנתבעת לא הוכיחה את טענותיה כי הפרסומים היו נכונים או נעשו בתום לב, וכי התובעת לא הוכיחה נזקים כלשהם. עם זאת, מאחר שלנתבעת לא הייתה הגנה בגין הפרסום הראשון, השופט הורה לה לשלם לתובעת פיצויים בסך 8,000 ₪, בתוספת 2,500 ₪ שכר טרחת עורך דין ו-1,000 ₪ הוצאות משפט.