רמ"ש 17808-05-10

תקציר

התיק נסוב סביב אכיפת החלטת מזונות זמניים שניתנה על ידי בית המשפט לענייני משפחה בחיפה בשנת 1999. ההחלטה התקבלה לטובת ילדם הקטין של זוג גרוש וחייבה את אביו לשלם 850 שקל בחודש. בשנת 2001, מסיבות פרוצדורליות, דחה בית המשפט לענייני משפחה בחיפה את התביעה העיקרית מבלי לבטל את החלטת המזונות הזמניים. האב, לעומת זאת, הפסיק לשלם את דמי המזונות. בשנת 2007 עתר ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים בדרישה לעצור את הליכי הגבייה של המוסד לביטוח לאומי נגדו, בטענה כי החלטת המזונות הזמניים אינה תקפה לאחר דחיית התביעה. ההוצאה לפועל דחתה את עתירתו, מה שהוביל את האב לערער לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. בית המשפט לענייני משפחה דחה גם את ערעורו, ואישר את חובת האב בתשלום מזונות על סמך שני פסקי דין: פסק הדין בעניין מזונות זמניים משנת 1999 ופסק הדין של בית הדין הרבני משנת 1999 שאישר את הסכם הגירושין, שקבע כי החלטת המזונות תישאר בתוקף גם לאחר הגירושין. לאחר מכן הגיש האב בקשה לחופשה כדי לערער לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי בחן לעומק את כל היסטוריית התיקים, לרבות ההליכים בפני בית המשפט לענייני משפחה, לשכת ההוצאה לפועל ובית הדין הרבני. נקבע כי חובת האב בתשלום מזונות נבעה מהסכמתו בהסכם הגירושין של בית הדין הרבני, אשר התייחס להחלטת המזונות הזמניים. בית המשפט דחה את טענות האב ולא מצא כל פגם בהליך. זאת ועוד, דחיית התביעה בשנת 2001 בשל חוסר פעילות פרוצדורלית לא ביטלה את החלטת המזונות הזמניים, ובצדק "החייה" אותה בית המשפט לענייני משפחה בשנת 2008. בית המשפט המחוזי דן גם בהליכי הגבייה ובהליכי ההוצאה לפועל של הביטוח הלאומי, ולא מצא הצדקה לטענות האב נגדם. הודגש כי תפקידו של המוסד לביטוח לאומי הוא להבטיח תשלום מזונות לזכאים לקבלם וכי יש לתמוך במוסד בגביית חובות, המהווים נטל כלכלי משמעותי על הציבור. בסיכומו של דבר, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור והורה לאב לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לשני המשיבים באמצעות לשכת הסיוע המשפטי שייצגה אותו.