ע"א 2724/05

תקציר

עקרונות משפטיים וחידושים בפסילה וחוסר משוא פנים שיפוטי 1. **מתווה לפסילת שופטים** המקרה מדגיש את המגבלות הפרוצדורליות ואת הערוצים המתאימים לערער על חוסר משוא פנים של שופט. בית המשפט לערעורים מדגיש כי טענות בדבר הטיה שיפוטית ופסילה חייבות להיעשות באמצעות מנגנוני ערעור פורמליים, ולא באמצעות בקשות לערעור על החלטות פרוצדורליות או צווי ביניים. גישה זו שומרת על שלמות ההליכים השיפוטיים על ידי מניעת התקפה אגבית על פסקי דין זמניים באמצעות בקשות פסילה, תוך היצמדות לדוקטרינה לפיה פסילה היא אמצעי תיקון השמור בעיקר לניגודי עניינים ברורים או להטיה גלויה. 2. **הבחנה בין פסילה להתערבויות לפי שיקול דעת** בית המשפט משרטט את הגבול המפריד בין ערעורים מותרים לבין פסיקות פרוצדורליות והתקפות אגביות פסולות שמטרתן לפסול שופט. הוא מבהיר כי שיקול דעת שיפוטי המופעל בהחלטות ביניים - כגון מתן צווי עיקול או דחיית צווי עיקול - אינו מהווה עילה לפסילה אלא אם כן יש ראיות מפורשות למשוא פנים או דעה קדומה. זה מחזק את העיקרון שהערות או נימוקים קודמים של שופט, גם אם לכאורה אינם חיוביים, אינם פוגעים מטבעם בחוסר משוא פנים אלא אם כן הם חושפים קונפליקט ממשי. 3. **הערות שיפוטיות ומראית-עין של צדק** הניתוח מציג את התפיסה כי הצהרות שנאמרו במהלך הליכים, במיוחד אלה הקשורות לסיכויי הצלחה או שיקולים פרוצדורליים, אינן פוגעות באופן אוטומטי במראית עין של חוסר משוא פנים. הוא מדגיש כי הערות כאלה הן חלק מההערכה השיפוטית ואינן מעידות בהכרח על הלך רוח "לא רציונלי" או "חלקי". גישה זו מאשרת כי בתי משפט רשאים להביע דעות בעניינים פרוצדורליים מבלי ליצור חשש לגיטימי להטיה, בתנאי שאלה אינם מגלים תוצאה קבועה מראש במקרה המהותי. 4. **חידוש משפטי - הגבלת בקשות פסילה להחלטות סופיות** בית המשפט מאותת על עמדה שמרנית לגבי השימוש בבקשות פסילה, ומצביע על כך שבקשות כאלה אינן מתאימות לערער על פסיקות ביניים הקשורות לשיקול דעת פרוצדורלי. פרספקטיבה זו עולה בקנה אחד עם העיקרון המשפטי הרחב יותר לפיו יש לשמור פסילה למקרים של הטיה ממשית ולא להעדפה פרוצדורלית או הבעת דעה, ובכך לחדד את היקף הליכי הפסילה. 5. **צדק ומראית-עין של צדק** בית המשפט מכיר בחשיבותה של "מראית עין", אך בסופו של דבר מגיע למסקנה כי הנסיבות אינן מצדיקות פסילה. החידוש כאן טמון באיזון בין הצורך לשמור על אמון הציבור לבין הסיכון לערער את הסמכות השיפוטית באמצעות בקשות פסילה לא מוצדקות. זה מדגיש השקפה מורכבת שבה הוגנות פרוצדורלית ועצמאות שיפוטית מתקיימות במקביל, ומדגיש כי הצהרות או החלטות פרוצדורליות בלבד, בהיעדר הטיה גלויה, אינן מספיקות כדי להרתיע את הלגיטימיות של בית המשפט. 6. **תקדימים משפטיים ופרספקטיבות השוואתיות** פסק הדין מפנה לתקדימים כגון ע"א 7186/98 מלול נ' יאן וערע"א 6829/01 עבירה נ' עבירה, תוך הדגשת הדרכים הפרוצדורליות המקובלות לערעור על החלטות שיפוטיות. בנוסף, ההשוואה למקרים אחרים (למשל, Paykov, Manof Signal) ממחישה את העמדה השיפוטית העקבית לפיה הערות ביניים אינן בהכרח מבססות עמדה "נעולה" או משוחדת, אלא אם כן אושרו במפורש על ידי התנהגות השופט או הצהרות המצביעות על משוא פנים. **סיכום החידושים** - הבהרה כי יש לערער על חוסר משוא פנים של שופט באמצעות ערעור, ולא בקשות ביטחונות. - ההבחנה בין שיקול דעת שיפוטי בפסיקות פרוצדורליות לבין משוא פנים בפועל, בהדגשת הראשונה, אינה מרמזת על פסילה. - הכרה בכך שהערות לגבי הסתברות פרוצדורלית או מהותית להצלחה אינן פוגעות מטבען בחוסר משוא פנים שיפוטי. - הדגשת חשיבות "מראית הצדק" אך אזהרה מפני חריגה שעלולה לפגוע בעצמאות השיפוטית. מקרה זה מגבש אפוא גישה עקרונית לפסילה שיפוטית, המחזקת את היושרה הדיונית תוך התייחסות להשפעות של התנהגות שיפוטית על תפיסות של חוסר משוא פנים במסגרת חוק סדר הדין האזרחי הישראלי.