ת"א 32135-10-11

תקציר

התובעת, בעלת מפעל, תובעת את הנתבעת, חברת שמירה, בגין רשלנות בשמירה על מפעלה, שהובילה לנזקיו. באירוע היה מעורב רעול פנים אלמוני שפרץ לחדר הבקרה של המפעל, שפך חומר דליק והצית אותו וגרם ל"פיצוץ נפחי". התובע טוען כי הנתבעת, המשולמת עבור שמירה על המפעל, אחראית לנזק לפי חוק האפוטרופוסים. עוד טוען התובע כי הנתבע התרשל ולא נקט זהירות סבירה, המהווה עוולת רשלנות. עם זאת, השופט פסק לטובת הנאשם. מהראיות עולה כי התובע, ולא הנתבע, קבע את נוהלי השמירה, את תדרוך השומר ואת שעות עבודתו. השומר הוצב במרחק של כ-70-60 מטרים מחדר הבקרה, ולא התאפשר לו לתצפת על כל חלקי המפעל. האירוע התרחש בלילה, לאור שני פנסים בלבד, והמפעל הוקף בגדר נמוכה, שהקלה על החדירה. כמו כן, הכלבים שנכחו במפעל לא היו כלבי שמירה, והתנהגותם בעת האירוע לא הוכחה. עוד קבע השופט כי הנתבעת אינה האחראית הבלעדית לשליטה במפעל. מערכת האזעקה, שהייתה באחריות התובע, לא פעלה, דבר שפגע ביכולתו של השומר לשלוט במקום. טענת התובעת כי יש להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" לא התקבלה, שכן לנתבע לא הייתה שליטה מלאה בנכס. באשר לטענת הרשלנות, קבעה השופטת כי הנתבע והשומר לא הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם. פעולות המאבטח נמצאו ערניות וסבירות, ולא הוכח קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין הנזק שנגרם. לפיכך נדחתה התביעה, והתובע חויב לשלם לעורך דינו של הנתבע שכר טרחת עורך דין והוצאות בסך 100,000 ₪, בהפרשי הצמדה וריבית.