ת"א 75006-12-20

תקציר

התובעת, חברה המספקת שירותי הדרכה וייעוץ, תבעה את שירות התעסוקה על כך שלא שילם לה די כסף עבור שירותים שניתנו בשנת 2016, בטענה לכפייה כלכלית, ותבעה פיצוי נוסף בגין נזקים לכאורה שנגרמו עקב התנהלות פסולה של שירות התעסוקה וחילוט ערבות בנקאית. שירות התעסוקה טען כי טענות התובעת סותרות את התנהלותה בזמן אמת, כאשר הסכימה להנחה ופעלה בהתאם. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה בגין טענותיה. התובעת ביקשה וקיבלה משירות התעסוקה תשלומים בשנת 2016 שכללו את ההנחה שבמחלוקת, וחתמה על מספר הסכמים להארכת החוזה באותם תנאים, דבר המעיד על הסכמתה לעמדת שירות התעסוקה. בית המשפט לא מצא ראיות לכפייה כלכלית או ללחץ שהפעיל שירות התעסוקה, אלא לכך שהחלטותיו של התובע נבעו משיקול דעת עסקי לגיטימי. בנוסף, לא הוכחו טענות התובע לנזקים שנבעו מהתנהלותו הפסולה הנטענת של שירות התעסוקה ומחילוט הערבות, ולא הוכח הקשר הסיבתי בין הנזקים לבין התנהלות שירות התעסוקה. השופט פסק לטובת שירות התעסוקה ודחה את התביעה, והורה לתובע לשאת בהוצאות שירות התעסוקה בסך 60,000 ₪, בנוסף להבדלי הצמדה וריבית.