רע"א 2717/13

תקציר

במקרה דנן, בית משפט השלום בתל אביב נתן החלטה לפנות את המבקשים מנכס ששכרו בשכירות משנה, בטענה כי חוזה השכירות שלהם פקע בשנת 2008, וכי הם אינם דיירים מוגנים לפי חוק הגנת הדייר. המבקשים ערערו על כך, וטענו כי הם זכאים להגנות לפי החוק האמור, שכן הבניין היה קיים לפני 1968, דבר המסבך את תחולת החוק. עם זאת, בית משפט השלום קבע כי החוק אינו חל, שכן הקרקע הייתה בתחילה מגרש ריק בעת ביצוע חוזה החכירה העיקרי. המערערים ביקשו לערער על צו הפינוי וביקשו עיכוב ביצוע, בטענה להפסד כספי משמעותי אם ייאלצו להפסיק את פעילותם העסקית. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו, והמבקשים ערערו לערכאה גבוהה יותר, בטענה לטעויות פרוצדורליות ולפסיקה בלתי צודקת. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את ערעורם, והדגיש כי המחדל הפרוצדורלי שנטען על ידי המבקשים, בנוגע לתסקיר התגובה, אינו מהווה עיוות דין. יתר על כן, המבקשים לא נפגעו משום שלא הוזמנו להגיב בערכאה נמוכה יותר. עוד ציין בית המשפט העליון כי מכיוון שמדובר בנכס מסחרי, הנטייה היא שלא לעכב הליכי פינוי, וההפסדים הכספיים ניתנים לפיצוי, כך שהנזקים לא היו בלתי הפיכים. משכך, בקשת הערעור נדחתה, וההחלטה התקבלה סופית מבלי להורות על הוצאות.