רע"א 61973-01-19

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף בעברית, בהתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **ניתוח משפטי: פטור מאגרה בהליכים לפי פקודת ביזיון בית המשפט** **רקע והשאלה המשפטית:** ההחלטה הנדונה ניתנת במסגרת בקשת רשות ערעור (רע"א) שהוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים. השאלה המרכזית העומדת לדיון היא האם המבקשת, "סיירוקס ישראל בע"מ", זכאית לפטור מתשלום אגרת בית משפט בהליך הנוכחי, מכוח היותו "הליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט". **התפתחות ההליך:** ההליך הנוכחי הינו המשך לסדרת הליכים ממושכת בין המבקשת, כזוכה בתיק הוצאה לפועל, לבין המשיב, החייב. המבקשת הגישה בלשכת ההוצאה לפועל בקשה להוצאת צו הבאה למשיב, על מנת שיתן טעם מדוע לא ייאסר על פי פקודת ביזיון בית המשפט. זאת, במטרה לאכוף עליו ציות לצו החיוב ולדרישות רשם ההוצאה לפועל להגשת שאלון ומסמכים. בקשה זו באה על רקע החלטת בית המשפט העליון, אשר קבעה כי לפני הטלת סנקציות על פי פקודת הביזיון, יש לקיים דיון שבו יוכל המפר להשמיע את טענותיו. רשם ההוצאה לפועל הורה על הוצאת צו הבאה, אך סירב לבקשת המבקשת לקבוע מועד מסוים להבאת המשיב ולהגבהת ערובה. על החלטות אלו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט השלום. טרם דיון בבקשה, בוצע צו ההבאה, והמשיב הובא לחקירה, בתום הדיון הורה על תשלום החוב בתשלומים חודשיים. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור נוספת לבית משפט השלום. **החלטת בית משפט השלום והשגת המבקשת:** בית משפט השלום, במסגרת דיון מאוחד בשתי בקשות רשות הערעור, קבע כי על המשיב להגיש שאלון ומסמכים בתוך 30 יום, לשלם את חובו בהתאם לצו התשלומים ולהתייצב לחקירות יכולת. עוד קבע בית המשפט, כי **אם לא ימלא המשיב אחר צו התשלומים, ייקבע רשם ההוצאה לפועל את הסנקציה לפי פקודת ביזיון בית המשפט ביחס לכל תשלום שלא שולם במועד.** השגתה של המבקשת, שהובילה להליך הנוכחי, מופנית נגד חלק זה בהחלטה. לטענתה, הסמכות לקבוע סנקציה לפי פקודת ביזיון בית המשפט בעניין אי-תשלום חוב צריכה להיות נתונה לבית המשפט עצמו, ולא לרשם ההוצאה לפועל. **עמדת המדינה ונימוקי הפטור מאגרה:** המדינה מתנגדת לבקשת הפטור מאגרה, בטענה כי ההחלטות שעליהן הוגשו בקשות רשות ערעור ניתנו מכוח סמכויות רגילות של רשם ההוצאה לפועל, ולא מכוח פקודת ביזיון בית המשפט. לטענת המדינה, ההליך הנוכחי הינו בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי, ואינו הליך לפי פקודת הביזיון. **הכרעת בית המשפט המחוזי - פטור מאגרה:** בית המשפט המחוזי קובע כי יש ליתן למבקשת פטור מאגרת בית משפט בהליך זה. נימוקו המרכזי הוא **תקנה 20(22) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, המעניקה פטור מאגרה בגין "הליכים לפי פקודת ביזיון בית משפט".** **עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **מהות ההליך:** בית המשפט מכיר בכך שהגדרת מהותו של ההליך כ"הליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט" אינה פשוטה. עם זאת, הוא נסמך על כך ש**דיון בית משפט השלום התקיים מתוך הנחה מפורשת שמדובר בהליך לפי פקודת הביזיון**, ובית המשפט אף קבע סנקציות של מאסר מכוח הפקודה. מכאן, שהשגה על החלטה זו, גם אם הוגשה על ידי הזוכה, מהווה **"הליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט"** לצורך תקנות האגרות. 2. **הגנה על הליכי ביזיון:** בית המשפט מבהיר כי הליכי ביזיון נושאים עמם סממנים פליליים, ועל כן קיים רציונל ברור לפטור אותם מאגרת בית משפט. הדבר נועד, ככל הנראה, לאפשר פנייה חופשית יותר לבית המשפט לצורך אכיפת צווים באמצעות סנקציות פליליות, מבלי שהנטל הכספי של אגרת בית משפט יהווה חסם. 3. **גמישות פרשנית:** בית המשפט מפגין גמישות בפרשנות תקנות האגרות. למרות שהמדינה טוענת כי ההליכים בלשכת ההוצאה לפועל אינם מכוח פקודת הביזיון, בית המשפט מתמקד בהחלטת בית משפט השלום, אשר *כן* קבעה סנקציות מכוח הפקודה. ההחלטה מדגישה כי **העובדה שהמבקשת היא זו שהגישה את בקשת רשות הערעור על החלטה הכוללת סנקציות לפי פקודת הביזיון, אינה צריכה לשנות את התוצאה של הפטור מאגרה.** 4. **הערת אגב בנוגע לאכיפת חובות כספיים:** בית המשפט מציג **הערה חשובה הנוגעת לסוגיה רחבה יותר**: האם הליכי ביזיון, ובפרט הליכי מאסר, אכן מתאימים לאכיפת חיוביים כספיים במסגרת הליכי הוצאה לפועל. בית המשפט מציין כי שאלה זו אינה מובנת מאליה, במיוחד לאור תיקונים שנעשו בחוק ההוצאה לפועל בשנים האחרונות, אשר צמצמו באופן משמעותי את האפשרות לנקוט בהליכי מאסר לצורך גביית חובות. עם זאת, בית המשפט מבהיר כי סוגיה זו חורגת ממסגרת הדיון הנוכחי, והוא מתמקד אך ורק בשאלת הפטור מאגרה. **סיכום:** בית המשפט המחוזי פסק כי המבקשת זכאית לפטור מתשלום אגרת בית משפט בהליך הנוכחי, מכוח תקנה 20(22) לתקנות האגרות, שכן ההליך, על אף מורכבותו, התקיים וניתנה בו החלטה הכוללת סנקציות מכוח פקודת ביזיון בית המשפט. ההחלטה מדגישה את הרציונל מאחורי פטור זה, הקשור לאופיים הפלילי של הליכי ביזיון, ומפגינה גישה פרשנית גמישה לצורך יישומו.