עב"ל 19905-02-13

תקציר

לאחר עיון בערעור, הגיע בית הדין למסקנה כי יש לקבל את ערעור המוסד, שכן המשיב לא הצליח להוכיח את התשתית העובדתית הנדרשת להחלת תיאוריית המיקרוטראומה על פגיעת העבודה הנטענת שלו. פסק הדין הדגיש את הקריטריונים שנקבעו להכרה בפגיעות עבודה על פי תיאוריית המיקרוטראומה, הדורשים עדות לפגיעות קטנות חוזרות ונשנות הנובעות מתנועות הקשורות לעבודה ולא מתנוחות. חוות הדעת של המומחה הצביעה על כך שמצב עמוד השדרה של המשיב לא עמד בקריטריונים אלה, שכן ייתכן שהוא קשור ליציבה ולא לתנועות חוזרות. המומחה ציין גם כי בעוד גורמים הקשורים לעבודה עשויים לתרום, גורמי סיכון אחרים כמו מסת גוף גבוהה ויתר לחץ דם שיחקו תפקיד משמעותי, מה שהופך את הסיבתיות מתנאי העבודה לא ברורה. לפיכך, בית המשפט לא מצא עילה להרחיב את תיאוריית המיקרוטראומה כך שתכלול סוגיות יציבה, ואישר מחדש כי כל הרחבה של דוקטרינה משפטית זו צריכה לבוא מפעולה חקיקתית. אשר על כן, התקבל הערעור, תוך דחיית טענת המשיב להכיר בבעיית חוט השדרה שלו כפגיעה בעבודה, ללא פסיקת הוצאות.