תע"א 1897/10

תקציר

התובעת, עובדת הנתבעת, תבעה פיצויים בגין פיטורים שלא כדין במהלך חופשת הלידה, בניגוד לחוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, ותבעה פיצויים כספיים בשל כך. התובעת ילדה תאומים בנובמבר 2009 וחופשת הלידה שלה הייתה אמורה להסתיים במרץ 2010. במהלך חופשתה ביקשה התובעת להאריך את חופשת הלידה שלה, מה שהוביל לפגישה עם שניים מהממונים עליה. בפגישה זו הביעו הממונים מורת רוח מעבודתה של התובעת והודיעו לה כי אין בכוונתם להחזיר אותה לעבודה לאחר חופשת הלידה. בעקבות שיחה זו, נפגשה התובעת עם ממונה נוסף, אשר אמר לה כי היא אינה מפוטרת וכי היא יכולה לחזור לעבודה. עם זאת, התובעת הרגישה כי אינה יכולה לחזור לעבודה לאחר הדרך בה התנהלה הפגישה הראשונה. בית הדין פסק לטובת התובעת וקבע כי הפגישה הראשונה עם הממונים עליה אכן הייתה פיטורים, וכי הפגישה השנייה לא שינתה זאת. נמצא כי הנתבעת פעלה בניגוד לחוק עבודת נשים, ולא נתנה לתובעת הזדמנות אמיתית לחזור לעבודה לאחר חופשת הלידה. בנוסף, בית הדין מצא כי טענת הנתבעת בדבר אי שביעות רצון מעבודתה של התובעת לא הוכחה, וכי ביצועיה של התובעת בעבודה לא היו הסיבה לפיטוריה. תחת זאת, בית המשפט קבע כי התובעת פוטרה בשל היותה אם לארבעה ילדים, דבר המהווה אפליה על רקע מגדר והורות, בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. משכך, הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובעת פיצויים שונים, לרבות הלנת פיצויי פיטורים, פיצויים בגין הפרת חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשלום הפרשות לפנסיה, הפרשות לקרן השתלמות, פדיון חופשה שנתית ודמי הבראה. הסכום הכולל שחבה הנתבעת לתובע, כולל שכר טרחת עורך דין, היה 59,193 ₪, שישולם תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.