בר"ש 4231/13

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של שימוע משמעתי לעורך דין ישראלי שהורשע בשורה של עבירות אתיות. ההפרות כללו חוסר כבוד למקצוע, פגיעה בכבוד, התנהגות בלתי הולמת והתנהגות לא מקצועית כלפי עמיתים, צדדים יריבים ונושאי משרה שיפוטית. בית הדין המשמעתי המחוזי השעה תחילה את רישיונו של עורך הדין למשך שלוש שנים, אך על גזר דין זה ערערו הן עורך הדין והן לשכת עורכי הדין. בית המשפט המחוזי בירושלים הכפיל את העונש לשש שנות מאסר, בתוספת שנתיים מאסר על תנאי. קביעה זו נבעה מחומרת העבירות ומחוסר החרטה שהביע הנאשם. שני הצדדים ערערו על החלטה זו, כאשר הנאשם טען כי העונש מופרז. בית המשפט העליון דחה את הערעורים, אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי והדגיש כי התנהגותו של עורך הדין, שלא הביע חרטה והמשיך להשמיע אמירות בלתי ראויות, מצדיקה ענישה מחמירה. עוד הדגיש בית המשפט כי לא יכריח את עורך הדין לקבל עונש מופחת שהוצע לו בעבר.