ת"א 28106-08-18

תקציר

פסק הדין מפרט מאבק משפטי מורכב הנוגע לשכירות מוגנת, בעלות על רכוש וקיום צוואה, והכל נובע מהחלטה ראשונית שעליה הוגש ערעור והועבר לעיון חוזר על סמך ראיות חדשות. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **עיון חוזר בפסק הדין על סמך ראיות חדשות:** בית המשפט לערעורים הכיר בהשפעה הפוטנציאלית של ראיות חדשות על פסק הדין הראשוני. זה עולה בקנה אחד עם העיקרון שהצדק דורש לשקול את כל הראיות הרלוונטיות, ובתי משפט לערעורים יכולים להורות על דיון חוזר אם ראיות חדשות יכולות לשנות את התוצאה. המנדט של בית המשפט הנוכחי הוא "לשקול מחדש את המחלוקת בין הצדדים ולהכריע בסכסוך על בסיס מכלול הראיות והנתונים שהובאו בפניו". * **דיירות מוגנת - ניתוק השרשרת:** ליבת הסכסוך סובבת סביב "שרשרת השכירות". פסק הדין הראשוני מצא כי שרשרת זו נקטעה בשנת 2012 עם מותה של חוה נמרוד. הראיות החדשות, המורכבות ממסמכים היסטוריים, אינן משנות מסקנה זו. עיקרון זה מדגיש כי זכויות שכירות מוגנות הן בדרך כלל אישיות ואינן עוברות אוטומטית ליורשים או לדיירים הבאים אלא אם כן מתקיימים תנאים משפטיים ספציפיים. בית המשפט שב ומדגיש כי "מרגע פטירתה של חוה נמרוד בשנת 2012 ואילך, נקטעה 'שרשרת' הדיור המוגן". * **חוק הגנת הדייר - סעיף 132(א) - "הגנה מפני דין":** הנתבעים הסתמכו על סעיף 132(א) לחוק הגנת הדייר, המאפשר לבית משפט לסרב לפינוי אם הוא סבור שהוא לא צודק. עם זאת, בית המשפט מבחין בהוראה זו וקובע כי היא "אינה רלוונטית לענייננו" מכיוון שהיא חלה רק כאשר אדם נחשב לדייר מוגן. מאחר שהנתבעים אינם דיירים מוגנים, סעיף זה אינו מציע להם כל מפלט. * **חובתו של האפוטרופוס הכללי כנאמן:** תפקידו של האפוטרופוס הכללי מודגש כנאמן בעל "אופי שמרני", המחויב בעיקר לשמור על ערך הנכסים. פעולותיו, לרבות הבקשה להגשת מסמכים נוספים וטענותיו לפינוי, ממוסגרות במסגרת חובה זו להגן על העיזבון לטובת היורשים או הנהנים החוקיים. * **קרקעות "מירי" והמשפט העות'מאני:** חידוש משפטי משמעותי בניתוח הוא הצלילה לעומק המסגרת המשפטית ההיסטורית החלה על אדמות "מירי" תחת החקיקה העות'מאנית. מסגרת זו, ובמיוחד חוק הקרקעות העות'מאני משנת 1858 וחוק הירושה העות'מאני משנת 1912, הסדירו בקפדנות את הירושה ואת החלוקה של קרקעות אלה. * **קביעות ירושת מקרקעין "מירי":** בית המשפט מבהיר כי על פי החוק העות'מאני, לא ניתן לבטל את דרגות הירושה המחמירות של אדמת "מירי" על ידי צוואה. * **חוסר תוקף של צוואות סותרות:** כתוצאה מכך, כל צוואה הסותרת הוראות אלה נחשבת בטלה. הדבר משפיע באופן ישיר על תוקפה של צוואתה של עדנה גוש חלב בנוגע להקדש לבעלה, שכן היא ניסתה להיפטר מאדמת "מירי" באופן המנוגד לחוק הקיים. * **תחולת דיני הירושה:** הניתוח מפרט בדקדקנות כיצד הן חוק הירושה הנוכחי משנת 1965 והן קודמו, פקודת הירושה המנדטורית משנת 1923, לא שינו את תחולת החוק העות'מאני על אדמות "מירי" שעברו בירושה לפני מועד כניסתן לתוקף. * **פסיקה בנושא קרקעות וצוואות "מירי":** בית המשפט מפנה לפסיקה ישראלית מרכזית (למשל, *דומן*, *אנונימוס נ' פלוני*) המקיימת את העיקרון כי צוואות אינן יכולות לגבור על הוראות הירושה המחמירות של החוק העות'מאני לגבי אדמות "מירי". * **עקיפת ההגבלות על אדמות "מירי":** פסק הדין בוחן אסטרטגיות משפטיות שננקטו כדי להקל את ההגבלות על העברת אדמות "מירי": * **חוק הבתים המשותפים (סעיף 20 לחוק הבתים המשותפים, התשי"ג-1952):** חוק זה, והפסיקה שבאה בעקבותיו שהרחיבו את תחולתו, הסירו את המגבלות על ירושה באמצעות צוואות לבתים משותפים, ויצרו אפיק לגמישות עתידית. * **רישום על שם חברה:** הפסיקה (בפרט *נירנברג נ' נירנברג*) אישרה את השיטה של רישום מקרקעין "מירי" על שם חברה, המאפשרת העברת מניות החברה במקום בעלות ישירה על המקרקעין, ובכך לעקוף מגבלות ירושה ישירות. בית המשפט רואה בכך "חומר למחשבה" פוטנציאלי לקיום צוואת עדנה גוש חלב. * **"חומר למחשבה" על קיום הצוואה:** בית המשפט, תוך הכרה במגבלות החוקיות, מעלה השערות לגבי דרכים להגשים את רצונה של עדנה גוש חלב, במיוחד באמצעות מבנה של אגודה שיתופית (אגודה הדדית) הבעלות על הקרקע. הוא מציע כי התייחסות לירושת זכויות בתוך אגודה כזו כמקבילה להעברת מניות בחברה יכולה להציע דרך לעקוף את מגבלות הקרקע של "מירי". זה מייצג חקירה שיפוטית של פתרונות חדשניים בתוך מסגרות משפטיות קיימות. * **טענת "טובת הקטינים":** הסתמכות הנתבעים על "טובת הקטינים" לפי חוק האפוטרופוס הכללי נדחית משום שהיא מבוססת על ההנחה השגויה כי יש להם זכות או זיקה קיימת לנכס. בית המשפט מבהיר כי אנשים "מעוניינים" הם בעלי זכות או זיקה משפטית, שחסרה לנתבעים באופן מובהק. * **השתק על פי חוק נגד "מעגל הטיעונים":** בעוד שבית המשפט מכיר בכך ש"מעגל טיעונים" לבדו אינו יוצר השתק, בית המשפט מבקר את הנתבעים על כך שהם חוזרים על אותן טענות ללא ביסוס, במיוחד כאשר אותו חומר ראייתי נשקל ונדחה בהליכים קודמים. * **איסור על טענות בלתי מבוססות והתנהגות בלתי הולמת מקצועית:** בית המשפט מותח ביקורת חריפה על טענות הנתבעים הבלתי מבוססות כנגד נציגי האפוטרופוס הכללי, ובמיוחד עו"ד חדד, מדגיש את חשיבותם של גבולות מקצועיים ומגנה האשמות בחוסר תום לב ללא ראיות. בעיקרו של דבר, פסק הדין מחזק את היישום הקפדני של דיני המקרקעין ההיסטוריים על מקרקעי "מירי", במיוחד בכל הנוגע לחסינותן של הוראות ירושה, תוך בחינת דרכים משפטיות פוטנציאליות להקל על רוח כוונות הצוואה בתוך זכויות קניין מורכבות. הניתוח של בית המשפט מנתח בקפידה את טענות הנתבעים, מוצא אותן בלתי מבוססות מבחינה משפטית ובסופו של דבר פוסק לטובת תביעת האפוטרופוס הכללי לפינוי.