ע"א 475/84

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך כספי בנוגע לארבע חלקות קרקע בבני ברק, בבעלות אביהם המנוח של המשיבים, אזרח איטלקי. הנכס הוקנה לאפוטרופוס לנכסי אויב בשנת 1940, לפי פקודת המסחר עם האויב, 1939, והועבר לאפוטרופוס הכללי בשנת 1978. המשיבים, יורשי המנוח, התבקשו לשלם דמי ניהול לאפוטרופוס הכללי עבור שחרור החלקות. מחלוקת על שכר הטרחה הובילה לכך שבית המשפט המחוזי הפחית אותו ב-50%. שני הצדדים ערערו, כאשר בית המשפט העליון קבע כי פסק הדין הקודם עומד בעינו, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי. בינתיים נוסף לחוק סעיף 22א', שלטענת המשיבים משמעותו פקיעת זכותו של האפוטרופוס לנכסי אויב לאגרות. בית המשפט המחוזי לא הסכים אך פסק נגד האפוטרופוס לנכסי אויב. בית המשפט העליון, בפסק דין זה, מצדד במשיבים וקובע כי מסעיף 22א משתמע כי רק האפוטרופוס הכללי רשאי לדרוש שכר טרחה, אותו יש לשלם עבור כל התקופה. צו האפוטרופוס לנכסי אויב משנת 1940 אינו תקף, והמשיבים אינם צריכים לשלם אגרות כפולות. פסק הדין אינו מתייחס לשאלות אחרות של תוקף או סכומים, ומשאיר אותם לתביעה אחרת. בית המשפט העליון פוסק גם בערעור שכנגד, קובע כי המשיבים אינם צריכים לשלם את הוצאות המשפט של האפוטרופוס הכללי, ופוסק להם את הוצאותיהם. השופט בך, השופט ברק והשופט לוין מסכימים עם פסק הדין.