ת"א 36231-03-20

תקציר

התובעת תבעה את הנתבעים על הסכום ששילמה לרשויות המס בגין מצג שווא של מחיר הרכב שייבאה מחו"ל באמצעות חברתם. הנתבעים טענו כי התובע הוא היבואן ולכן חייב במיסים, וכי הם רק סיפקו שירותי ייעוץ. עם זאת, השופט מצא כי הנתבעים שלטו בתהליך הייבוא, מכרו את הרכב לתובע והציגו מצג שווא של המחיר כדי להגדיל את העמלה. לפיכך, הם היו אחראים לתשלום המסים הכלולים בסך התמורה ששולמה על ידי התובע והפרו את ההסכם בכך שלא עשו כן. עוד קבע השופט כי הנתבעים פעלו בחוסר תום לב וזייפו את חתימת התובע על מכתב לאגף המכס. עם זאת, השופטת דחתה את טענת התובעת כי הנתבעים מכרו לה את הרכב שלא כדין ללא רישיון, שכן החוק לא חייב זאת בתקופה הרלוונטית. התובעת ביקשה גם להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבעת באופן אישי, אך השופטת לא מצאה הצדקה לכך, שכן התובעת לא הוכיחה כי הנתבעת עשתה שימוש לרעה במבנה התאגיד. בנוסף, דחתה השופטת את טענותיה הנזיקיות ועשיית עושר שלא כדין של התובעת, אשר נזנחו במהלך הסיכומים, וכן את טענתה בדבר תניית בוררות בהסכם, שלא הייתה קיימת. גם התביעה נגד הנתבע השני, שהיה האורגן היחיד של הנתבע בתאגיד, נדחתה, אך לא נפסקו לו הוצאות בשל התנהלותו. בסופו של דבר פסק השופט לטובת התובעת, והורה לנתבעת הראשונה לשלם לה 74,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. כמו כן חויב הנתבע לשאת בהוצאות המשפט של התובע ובשכר טרחת עורך דין.