ת"פ 8003/10

תקציר

פסק דינו של השופט אליהו ביטן דן בחומרת עבירות השוד והגניבה שביצעו שלושת הנאשמים, תוך הדגשת האופן שבו עבירות אלה פוגעות בעקרונות היסוד של החברה האנושית. הוא מציין כי העונש ההולם על מעשים כאלה הוא בדרך כלל מאסר בפועל. עם זאת, בשל גילם הצעיר של הנאשמים ונסיבות אישיות, ביתן בוחר שלא להטיל עונשי מאסר. על נאשם 1, שהיה קטין בעת ביצוע העבירות, נגזרו עליו מאסר על תנאי, מאסר על תנאי ועבודות שירות בגין מעורבותו הן בעבירות השוד והן בעבירות הגניבה. כמו כן הוא נדרש לשלם פיצויים לקורבנות. על נאשם 2, שהסיע את העבריינים לזירת השוד ולאחר מכן קיבל חלק מהשלל, נגזרו גם מאסר על תנאי, מאסר על תנאי ועבודות שירות. בנוסף, הוא אחראי במשותף לתשלום פיצויים לקורבן השוד. נאשם 3, שהסיע את הגנבים אל זירת גניבת הדירה וממנה, מקבל עונש מאסר על תנאי, מאסר על תנאי, ונדרש לפצות את קורבן הגניבה. ביטן מדגיש כי למרות שהנאשמים לא יורשעו, חומרת מעשיהם מחייבת ענישה כלשהי. השופט מתייחס גם להשפעה הפוטנציאלית של הכרעת הדין על סיכוייהם העתידיים של הנאשמים, ומזכיר את האפשרות למחוק את הרשעתם אם יחזרו לדרך הישר.