בש"פ 3391/11

תקציר

פסק דין זה דוחה בקשה לערעור מבלי ששקל כלל את תשובת המשיב, תוך התמקדות במסגרת הסטטוטורית שנקבעה בתיקון לחוק המעצרים מיום 27.3.2011. תיקון זה, כפי שהוכנס בסעיף 51(א1)(1) לחוק סדר הדין הפלילי, קובע כי ערעורים לבית המשפט העליון על החלטת בית משפט מחוזי בעניין מעצר מותרים רק באישור ספציפי, שנועד להפחית את עומס העבודה של בית המשפט העליון. השופטת ארבל, בפרשת ג'ריס, זיהתה כי מטרתו העיקרית של שינוי משפטי זה היא להקל את הנטל המוטל על בית המשפט העליון מכמות משמעותית של ערעורים. בבקשה ספציפית זו נקבע כי המקרה אינו מעורר שאלות משפטיות משמעותיות המצדיקות רשות ערעור. השופט הפנה לפסיקות קודמות, כגון פרשת קוניוף, כדי להמחיש את יישום אמות המידה המשפטיות לקביעת מעצר ביניים. צוין כי מצבו של המבקש שונה באופן משמעותי ממקרה קוניוף, במיוחד בשל עבר פלילי בולט ואישומים הקשורים לסחר בסמים, דבר המצביע על רמת מסוכנות גבוהה יותר. בית המשפט מצא את החלטת בית המשפט המחוזי מנומקת היטב ומוצדקת. בנוסף, בעוד מעצרו הבלתי חוקי של המבקש ותקופת מעצרו הקצרה הוכרו, גורמים אלה הושארו לשיקול דעתו האפשרי של בית משפט השלום בהליכים מאוחרים יותר. בסיכומו של דבר, נקבע כי הבקשה נעדרת עילות מספקת לערעור, בהתאם לכוונת המחוקק, ולפיכך נדחתה ביום 3.5.2011.