פש"ר 50703-02-22

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור על החלטת הנאמן. המערערת לא הגישה תביעת חוב כנגד החייב במועד, כנדרש בפקודת פשיטת הרגל. הפקודה קובעת כי על הנושים להגיש תביעות בתוך שישה חודשים מיום מתן צו הכינוס, ולנאמן שיקול דעת להאריך מועד זה מטעמים מיוחדים. תביעת המערער הוגשה למעלה משבע שנים לאחר מעשה. בית המשפט הכיר בכך שמטרת הפקודה היא לייעל את הליך פשיטת הרגל, לספק ודאות לכל הצדדים המעורבים ולאפשר סיום מהיר של ההליך. במקרה זה, תביעת החוב הוגשה בשלבים הסופיים של הליך ההסדר, כאשר רוב התשלומים כבר חולקו לנושים. כמו כן, נמצא כי המערערת הייתה מודעת להליך פשיטת הרגל אך לא נקטה בפעולה הנדרשת. בית המשפט הסכים עם החלטת הנאמן, וציין כי סביר שלא להאריך את המועד האחרון לתביעת החוב של המערערת. משכך, הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשאת בהוצאות הערעור, תוך העברת הפיקדון לנאמן. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים, והנאמן התבקש להגיש פסק דין לחתימת בית הדין בעניין הפיטורים בתוך שבעה ימים.