בש"פ 8101/16

תקציר

בהכרעת הדין נדחה הערעור לאחר בחינה מעמיקה של חומר הראיות, הטיעונים והסטנדרטים המשפטיים למעצרו של נאשם עד תום ההליכים. בית המשפט הגיע למסקנה כי מדובר במקרה לכאורה, שמשמעותו די ראיות גולמיות כדי להצדיק מעצר מבלי להתעמק במהימנות העדים, אלא אם כן סתירות משמעותיות שוחקות בסיס זה. הצהרותיו המפורטות של אייל סיבכו את המערער וחוזקו במסמכים מאששים כגון אישורי נסיעה והימצאות פרטים כמו שמות בתי מלון וסוכנים. דברי המערער הצטלבו עם הנרטיב של אייל, ואף שהמערער ניסה להסביר את העסקאות הפיננסיות כהלוואות ידידותיות, מצא בית המשפט הסברים אלה בלתי משכנעים. בנוסף, המערער לא הצליח לשכנע את בית המשפט ביחס מפלה כלשהו בהשוואה לאחרים כמו נאשם 2 ואייל, שהמקרים שלהם היו שונים – נאשם 2 קיבל המלצה חיובית לשחרור בפיקוח אלקטרוני, ואייל הושם בקהילה טיפולית בשל הרקע שלו בשימוש בסמים. עברו הפלילי הקודם של המערער והיעדר תסקיר מבחן תומך הצביעו על כך שהוא מהווה סיכון מתמשך המצדיק את המשך מעצרו. טענתו של המערער להפליה ולשחרור חלופי למעצר לא הייתה מספקת בשל רמה גבוהה של תפיסת מסוכנות. לפיכך, בהתחשב בשיקולים אלה, נדחה הערעור, תוך שהוא מאשר את ההחלטה להשאיר את המערער במעצר עד לסיום המשפט.